פרק 12

938 77 26
                                    

לא ידעתי מה פאקינג לענות כי פאקינג לא יכלתי בכלל לענות!

הבטן שלי פתחה פאקינג בית תמחוי לפרפרים ולא הפסיקה להתמלאות בהם.

ושוב אני פאקינג לא יכול להפסיק להגיד פאקינג.

"ג'ימין?" הוא העיר אותי מכל המחשבות על הפאקים שיצאו ממני.

"יו-יונגי אני ל-לא יודע..." עניתי לא בסופו של דבר.
הלב שלי דפק כל כך חזק שהרגשתי את הפעימות בכל גופי.

"מה יש לך לדעת?" הוא שאל
"אני אמרתי שאני אוהב אותך. אתה אמור לענות גם אני או פשוט לדחות אותי.."

למה זה כזה מסובך?

"אני צריך לחשוב על זה..." אמרתי במהירות ונכנסתי כהרגלי למקלחת, לחשוב על תשובתי הסופית.

פשטתי את בגדיי, נכנס מתחת למים הקרירים והנעימים.

מה יקרה אם אגיד לו כן..?
הרי אני בן וגם הוא.
מה ההורים שלי יגידו על זה?

מה אני אגיד על זה?

נעירתי את ראשי, שוטף את מחשבותי בעזרת המים.

"ג'ימין! עבר כבר יובל! צא מהמקלחת!" יונגי דפק בדלת וצעק.

כיביתי את המים וניגבתי את יידי במגבת.

הדלקתי את מסך הטלפון כדי לבדוק את השעה ו-
וואו! עברה כבר שעה וחצי מאז שנכנסתי.

מה אני עושה עכשיו?
מה אני אמור לענות לו?

סובבתי את המפתח בדלת, פותח אותה לרווחה.

"חשבת על זה נכון?" יונגי שאל ישר כשיצאתי

"יונגי... אני לא יודע.." עניתי לו בכנות

הוא התקרב אליי והסתכל אל תוך עיניי.

"בסדר קח כנה זמן שאתה צריך. אני אחכה לך" הוא ליטף את שיערות ראשי ברכות.

הינהנתי וחייכתי אליו.
הוא חמוד.
הוא ממש ממש חמוד.
אז למה אני לא יכול לאהוב אותו?

הוא עזב אותי ונכנס גם הוא להתקלח.

אני פניתי למיטה והלכתי לישון.

ופה נגמר היום המעייף הזה.

___

"חשבת על זה נכון?"
"אני בטוח שחשבת על זה"
"למה שלא תחשוב על זה?"
"בנות תמיד חושבות על זה כשזה קורא להם."
"אוי שיט אבל אתה לא בת."
"אוך איתך נו."
"בטח לא חשבת על זה."

"יונגי. מה. אתה. רוצה. מחיי?"

על הבוקר הוא פשוט יושב על הרצפה ליד המיטה.
ולא מספיק שהבן אדם שלא זז בחיים ובבוקר בכלל, קם מהמיטה שלו,
הוא גם טוחן לי את חיי בתוך האוזן ומתנהג כמו ילד קטן.
איפה האדישות שלו כשצריך אותה?

"על מה אני אמור לחשוב?" שאלתי אותו

"אל תגיד לי ששכחת.." הוא אמר מבואס

"את מה אני אמור לזכור?" שיחקתי את עצמי לא יודע.

"נו ג'ימין.. בקשר לאתמול.. אתה באמת לא חשבת על זה?"

"יונגי.. אני מצטער... אני עדיין לא יודע מה אני רוצה"

"בסדר" הוא ענה בעצב ופנה למיטתו.

"רגע!" תפסתי אותו בשרוול והוא בתגובה נעצר.
התיישבתי והרפתי משרוולו.

"יונגי. אני יכול לנסות?" שאלתי אותו
"לנסות מה?"

לא השבתי לו.
חיברתי מיד את שפתינו.

ההרגשה הנעימה של השפתיים שלי על שלו, לא אכזבה וחזרה בשנית כאשר שפצינו התחברו.

ליקקתי את שפתיו, ויונגי בתגובה המומה פתח אותם.

חקרתי את פיו, וליקקתי את לשונו בתאווה.

אולי אני לא יכול לאהוב אותך יונגי,
אבל אני רוצה.
אני רוצה לאהוב אותך.

הכל בגלל הקורונה! / boy×boyWhere stories live. Discover now