"היי! תעזוב את זה!" צעקתי לילד האנרגטי למדי שהתחיל לגעת בכל אוסף הפסלים מזכוכית של בעלי.
"לא!" צעקתי שוב ותפסתי בידו שנייה לפני שהפיל את המלאך מזכוכית על הרצפה.
"אן! אבא אמר לך לא לגעת בזה, אז אל תיגע בזה!"
"אבל אפפה!" הילד הקטן שתפסתי בידו התחיל לבכות
"א-אני רק רוצה להראות ליון ג'ו את המשחקים של אפפה!"
שחור השיער הקטן התחיל לצעוק בנוסף לבכי.
"אן, אני אסביר לך שוב.
זה לא משחקים!
ואפפה מאוד יכעס אם יקרה לאחד מהם משהו"
ליטפתי את פניו הרכות וניגבתי את הדמעות שלו.
"אני בטוח שיון ג'ו יבין אם לא תראה לו את זה"
אן הקטני שלי המשיך לבכות כמו ילד תמים,
ובדיוק אז נכנסו המלאכים המושיעים שלי עם הילד שלהם.
"אן!" יון ג'ו הבוגר יותר מבינהם צעק בשמחה כשהוא מחזיק מכונית ביד אחת ובאחרת שלט.
"ג'ימיני!" קוקי צעק לי ברגע שנכנס גם הוא אל הגינה.
"קוקי!" צעקתי לו בחזרה ונתתי לו חיבוק גדול
"ומה איתי ג'ימין? אין יחס לאח המעצבן שלך?" טאהיונג עשה פרצוף פוגע.
"כן כן מה שתגיד." אמרתי לו
"ג'ימין" משהו פתאום לחש את שמי
"ג'ימין" פעם נוספת.
הסתכלתי לצדדים.
ראיתי את קוקי פונה לכיוון הילדים ומתחיל איתם משחק תופסת.
הסתובבתי כדי לראות אולי הקול מגיע מאחוריי.
אבל לא, גם שם לא מצאתי כלום מלבד עץ הזית הגדול ששתול בגינה הגדולה שלי ושל משפחתי-
יונגי והבן הקטן שלנו אן.
"ג'ימין!" הלחישה הפכה לצעקה
"מה?!?" החזרתי גם כן בצעקה
"אתה מוכן לקום לי מהיד כבר? היא נרדמה לפני שעות ועכשיו אני לא מרגיש אותה!"
מ-ה?
פתחתי את עיניי, רואה את היד המציצה של יונגי מתחת לראשי.
הכל היה חלום...
אם יונגי ידע שזה מה שחלמתי עליו, כבודי יעלם לנצח נצחים.
לבסוף קמתי מהיד האדומה שלו, נתתי לו נשיקת בוקר טוב קלה על השפתיים והלכתי לצחצח שיניים.
"איזה יום היום?" שאלתי את יונגי כשהמברשת עדיין בפי.
"היום נותנים לנו את תוצאות הבדיקה האחרונה ואז אנחנו משתחררים.." יונגי עונה לי בטון של 'איך אתה לא יודע את זה דביל?'
"שחכתי נו.." עניתי לו וירקתי את המשחה מפי.
ויצאתי מחדר השירותים והמקלחת.
נשכבתי בשנית על המיטה הזוגית של יונגי והדלקתי את הטלפון שהתכבה.
YOU ARE READING
הכל בגלל הקורונה! / boy×boy
Humor~ גמור ~ אני תקוע איתו לבד שבועיים, והכל בגלל הקורונה! ____ (boyxboy) תחליטו מה שתחליטו- 16+ _ מקום ראשון ב : yoongi# _ _ מקום ראשון ב: #קורונה _
