Drarry

איזה בזבוז של יום גשום... ובעצם.. אולי לא?

הרוח הכתה, חדה וצוננת בפניו של דראקו מאלפוי. היה זה שינוי מרענן, לעומת הכיתה החמה והמחניקה. דראקו כיווץ את עיניו, מחפש אחר נצנוץ זהוב, על רקע השמיים, מכוסי העננים האפורים. המטאטא שלו היה המטאטא המהיר ביותר שכסף יכול לקנות. ובכן, כמעט המהיר ביותר. היה רק תלמיד אחד בהוגוורטס שהחזיק ברשותו מטאטא טוב יותר.

הארי פוטר.

דראקו שנא את השם הזה. הוא שנא את הנער הזה. שנא הכל לגביו: הוא שנא את שיערו השחור של פוטר, השיער שאף מסרק לא הצליח לרסן. שנא את העיניים הירוקות הבוהקות שלו, בעלות המבט החודר. הוא שנא את הצלקת שהפכה את הארי למפורסם כל כך. שנא את הקול שלו, הקול שהטיח בו עלבונות, אך לא מבלי לספוג עלבונות בחזרה. ומעל לכל, שנא דראקו את העובדה שלא הצליח כלל לשנוא את הארי פוטר. למרות שניסה, באמת שניסה.

מאז דחה את הצעת הידידות שלו, ביום הגעתם להוגוורטס, שנא את הארי. כן, שנא באמת. אך כעת, בשנתו השישית, מאס דראקו במריבות החוזרות ונשנות עם שחור-השיער. למראית עין, דבר לא השתנה. הוא נשאר אותו דראקו מאלפוי, אדיש ועוקצני. אותו דראקו מאלפוי, הקר למראה, המקובל והאהוד. נסיך סלית'רין הבלתי מעורער. אך בתוך-תוכו, הרגיש הבלונדיני אחרת. אותו דראקו מאלפוי, שלעג לפוטר ולחבריו, קינא בהם בסתר לבו. אותו נער שקילל את הארי והטיח בו עלבונות אין-ספור, קיווה, בעצם, להיות ידיד שלו. לא, לא ידיד. הוא רצה להיות יותר מ- 'רק ידיד' של הארי פוטר. עמוק בליבו דראקו מאלפוי אהב את הילד-שנשאר-בחיים. אהב באמת.

הוא לעג לעצמו על כך מאות פעמים, בחדרו, במיטה שלו, מכוסה בשמיכה העבה. כיצד דראקו מאלפוי, נצר למשפחת מאלפוי המכובדת, נסיך סלית'רין האגדי, הנער שנחשב לבעל לב של קרח, יכול להתאהב? ואפילו אם התאהב, מדוע, מכל האנשים, היה עליו להתאהב באויבו הגדול ביותר?! בהארי פוטר!

דראקו ניסה לרוקן את ראשו מכל אותן מחשבות טורדניות בשעה שעף הלוך ושוב לאורך מגרש הקווידיץ', מחפש את הסניץ'. הוא רצה להביס את הארי פוטר. רצה שהארי פוטר יביס אותו. הוא רצה סיבה לתעב את פוטר מחדש, אך לא הצליח למצוא. לכאורה, היו לו מיליון סיבות לשנוא את הארי:

הם היו בבתים יריבים, הייתה זו סיבה אחת; פוטר תמיד מנצח אותו בקווידיץ' - סיבה שנייה; הוא הגיבור הבלתי-מעורער של עולם הקוסמים, הילד-שנותר-בחיים סיבה נוספת; הוא הביס את אביו של דראקו; כמעט גרם לו להכנס לכלא; הארי היה חביב על רוב המורים, רק בגלל שהוא הארי פוטר המהולל; הוא היה... דראקו כבר איבד את הספירה, ואת החשק להיזכר בסיבות נוספות.

ולמרות הכל, הוא אהב אותו.

הוא היה מקדים להגיע לאולם הגדול, רק כדי לריב קצת עם פוטר לפני ארוחת הבוקר. ריב קצר עם הארי פוטר לא היה ריב בשביל דראקו. באותן חמש, אפילו שלוש דקות, בהן החליפו הנערים עלבונות, קלטו עיניו של דראקו כל פרט קטן בפניו של הארי. הריח הזה, המשכר, של שיערו, הגיע לאפו של דראקו. ידיו של דראקו נשלחו, שלא במודע, לגעת בהארי, לפחות פעם אחת בשעה שהנערים חלפו זה על פני זה.