הארי חיכה בחוץ בגשם, מקווה שהשהייה שם תרשים את לוקאס. הוא ידע שזה לא יקרה, אבל הוא עדיין קיווה.
הארי היה זקוק לעבודה, כל כך זקוק, הוא לא ידע כמה זמן הוא יוכל להשאר רעב וממבט בזרועות הדקות הוא ידע שלא נשאר הרבה זמן.
הארי רעד כשהגשם שטף אותו. הוא הרים את מבטו כשהדלת חרקה.
"מה אתה עושה כאן ילד? אין לך בית ללכת אליו?" לוקאס שאל בחטטנות.
הארי רצה לבכות מאזכור הבית. אבל הוא אסף את עצמו.
"אני צריך את העבודה הזאת." הוא אמר, קולו רועד.
עיניו של לוקאס התקמטו, הוא דאג. כמו שאחרים היו אם ילד בן שש עשרה היה יושב מחוץ לחנות שלהם בגשם שוטף.
"בוא פנימה ילד. אתה תחלה." לוקאס אמר מחווה אל החנות שלו.
"אני צריך עבודה." הארי הגיב, בפעם הזו הקול שלו הראה כמה הוא נואש.
"בסדר. קיבלת אותה. עכשיו בוא פנימה." לוקאס אמר ואז הושיט את ידו והארי הלך לעברה.
לוקאס אחז בכתפיו של הארי ולקח אותו אל החנות שלו.
-
"אתה ילד עקשן." לוקאס אמר, והושיט להארי קערת מרק.
'יותר כמו נואש,' הארי חשב.
אבל הארי לא אמר כלום, רק לגם מהמרק שלו.
"ובכן, אתה נשאר כאן, קם בשבע בבוקר ומגיע לעבודה. אתה תלטש חרב ואז אני אגיד לך איפה אתה תעבוד." לוקאס אמר ויצא מהדלת.
הארי רק נעץ מבט ריק במרק שלו..
מה הוא היה אמור לעשות?
הוא לא יודע ללטש חרב.
אבל זאת הייתה העבודה היחידה שהוא יכל להשיג.
הכפר שלו לא חשב שאפייה היא גברית.
הוא לא יכל לעשות את זה, זה בטוח.
אף אחד לא הראה אכפתיות כלפיו, מספיק בשביל שהכפר יחשוב שהוא עם מישהו.
אז לא היה אפשרי להיכנס אליו.
לא הייתה לו משפחה שתחפש אחריו.
מה הוא היה אמור לעשות?
הוא רצה לבכות, אבל איך זה יעזור?
הוא הביט בריקנות בקיר.
הוא צריך לעשות משהו, זה בטוח.
-
הארי צפה באיש מטיח בחום, מתכת מומסת. הוא הכין את עצמו, ניגש למתכות הרבות שהוחזקו ובוחר עבורו מה שנראה כמו ברונזה, יחד עם פלדה. הוא לא ידע אם מאלה עשויים החרבות הטובות ביותר, אך היה עליו לבחור.
הוא התבונן במה שאנשים עושים מחלונו והוא הבין מעט.
הוא המיס את המתכות שלו יחד, וזה לא היה קל כמו שזה נראה.
הוא הזיע, הוא הרגיש מעט סחרחורת וחולשה אבל הוא הצליח.
הוא היכה את נוזל המתכת החם.
עיניו התרחבו כשראה את מתכותיו רוקמות עור וגידים.
הוא היה קצר נשימה אך המשיך להכות את המתכת שלו.
ברגע שהמתכת התמצקה, הוא הניח את המאחז למטה.
אבל לפני שהכניס אותה למים לקירור, הוא לקח מתכת חדה וגילף 'H.S' בגודל זעיר.
אחרי שהוא טבל את חרבו במים לקירור, הוא הסתכל בה. מעריץ את עבודתו.
בשביל הפעם הראשונה הוא חשב שזה הלך טוב.
הוא ראה את לוקאס נכנס פנימה והוא עמד ללכת אליו, אבל הוא לא היה צריך, כי לוקאס הגיע אליו, עם חיוך גדול על פניו.
"עשית עבודה טובה עם החרב ילד. לך לאכול ולישון קצת, אני אשמור אותה למכירה."
הארי הנהן ויצא אל חדרו.
הארי התבונן מחלונו כשלוקאס תלה את חרבו.
אנשים אפילו לא הביטו בזה.
ליבו של הארי שקע לאט לאט כשעבר במבטו על כל הגברים חולפים.
אף אחד לא הראה עניין בחרב שלו, לוקאס אמר לו שזה בסדר, אבל הארי לא האמין לו.
ואז יום אחד הנער הזה הגיע.
הוא היה אולי בן תשע-עשרה?
הארי לא ידע.
אבל הארי צפה בו מרים את החרב של הארי ובוחן אותה.
הארי התבונן בחיוך שהתפשט על שפתיו הוורודות הדקות ועיניו הכחולות שזרחו בהתרגשות.
הוא שילם ללוקאס את הכסף ועזב, מדלג בצעדיו.
והארי לא יכל לא להיות אסיר תודה.
-
הארי התמקד בכמה גברים שדיברו סביבו תוך כדי שהוא משחיז את חרבו של האיש.
"הוא מוגדר כצייד הכי קטלני כרגע." אמר איש אחד.
"הוא רק בן עשרים."
"אבל כוחו שווה לזה של אריות."
"מה הוא בכלל עשה?"
"הוא תפס את האיש שהמלך חיפש. האיש היה קטלני. איש לא יכול היה למצוא אותו עד שהגיע הבחור הזה."
"מה שמו?"
"לואי טומלינסון." לאחר מכן הניד הארי בראשו והתמקד במשימה שלפניו.
לפתע הגברים השתתקו.
הארי הרים את עיניו וראה את אותו הילד, שקנה את חרבו שנה לפני כן, עובר לידם.
הארי לעולם לא יכול היה לשכוח אותו.
כשהילד עבר, חרבו קשורה סביב מותניו, אחד האנשים לחש,
"זה הוא."
-
היי לכולם! אני מתרגמת את הספר הזה באישור הכותבת, מוזמנים לקרוא את שאר הפאנפיקים שלי על לארי שנמצאים בפרופיל שלי. מקווה שתהנו מהספר כמו שאני נהנתי ממנו 💗
YOU ARE READING
The Bounty Hunter » LS
Romance[הושלם] ״לא אכפת לי אם אתה חושב שאני מטומטם. אני מאוהב בך ואתה לא הולך להיפטר ממני בזמן הקרוב.״ פאנפיק מתורגם @jealouslouis_ תחילת פרסום: 2.10.20 סיום פרסום: 19.11.20
