״לואי, אם אתה זז מהכיסא הזה, אני נשבע לאלוהים, אני לא אדבר איתך.״ הארי אמר, היד הימנית שלו על יריכיו ואצבע של היד השמאלית מופנת כלפי לואי.
הוא ניסה להראות מאיים אבל הוא נראה מאיים כמו דוב קואלה.
״בסדר, בסדר.״ לואי אמר, מתיישב.
״יופי.״ הארי אמר, לפני שחזר לאפות.
לואי בהה בכתפיו הרחבות כשהוא אפה עבורו.
זה לא אירוני? חודשיים לפני אם הארי היה מתבקש לעשות את זה הוא היה אומר, ״למה שאעשה זאת?״
אבל החיים יפים.
״ארס, רד מהגב שלי!״ הארי צעק, הידיים שלו מכוסות בחמאה.
״אני לא ארד!״ ארס אמר, מצחקק.
לואי חייך בחיבה, מסתכל עליהם.
אולי יום אחד זה יהיה הארי והילד שלו, אולי.
״לואי, תוריד אותו ממני!״ הארי אמר, נאבק.
״אבל אמרו לי לא לזוז מהכיסא.״ לואי אמר, מחייך.
״בבקשה לואי.״ הארי לחש.
וזה לא לקח הרבה זמן עד שלואי הוריד את ארס מגבו של הארי.
״ארס, פשוט חכה שאבא שלך יבוא, אתה נהיה יותר פרחח מיום ליום, אתה בעטת בגב שלי!
ארס ולואי עמדו אחד ליד השני, מנסים לא לצחוק.
״למה אתם צוחקים?״ הארי שאל, נהיה עצבני.
״נו באמת, זה בסדר אהוב, הוא רק השתעשע קצת.״ לואי אמר, מתקדם אל הארי.
״הו לא, היום שהוא אכל את העוגיות שהכנתי לך ואז הוא הפיל את החרב שלי שלא התקררה עדיין, ואז הוא לכלך בבוץ את כל החנות!״ הארי אמר, מביט בארס שנראה אשם.
״אפית לי לפני?״ לואי אמר, מסתכל על הארי.
הארי הבין מה הוא אמר ונהיה אדום.
״אני- אני אפיתי?״ הארי אמר, לא בטוח.
לואי לא יכול היה שלא לנשק את שפתיו.
״תודה לך.״
״אתה אפילו לא קיבלת אותן.״ הארי אמר, מזעיף את פניו.
״אפילו זה שחשבת לאפות לי, זה עניין גדול בשבילי.״ לואי אמר, מחזיק את מותניו.
הארי הרים את ראשו וחייך אליו.
הם פשוט עמדו שם מחייכים.
אם מישהו היה רואה אותם, כנראה הוא היה חושב שהם משוגעים.
אבל ללואי לא היה אכפת, גם להארי לא, אפילו לא קצת.
״הארי?״ ארס הוציא אותם מהבועה הקטנה שלהם.
״כן?״ הארי אמר, עדיין בוהה אל תוך עיניו הכחולות של לואי.
״אתה עדיין כועס עליי?״ ארס שאל בביישנות.
״לא.״ הארי אמר, מחייך.
״יש!״ ארס אמר, רץ משם.
כשלואי ראה שארס הלך הוא התכופף מטה וליקק את החמאה מאפו של הארי.
הארי כיווץ את פניו.
״אתה יכולת פשוט לומר לי.״ הארי התבכיין.
״זה היה מפתה.״ לואי אמר, עכשיו מנשק את הארי בפיו.
הם התנשקו באיטיות, ידו של לואי על מותנו של הארי וידו של הארי סביב צווארו של לואי.
הם התנתקו, משחררים נשימה ומחייכים אחד אל השני.
״תן לי ללכת לעוגות והעוגיות האלו.״ הארי אמר, מנשק בחטף את שפתיו של לואי.
לואי הזיז את ידו, עוזב את מותנו של הארי.
לואי הסתכל כשהארי שוטט במטבח הקטן.
לאחר מכן הארי בא עם צלחת של עוגיות וחתיכת עוגה יחד עם חבילה ארוזה.
״אלה בשבילך שתקח לארמון. תחלוק כמה עם זאין, בסדר?״ הארי אמר, מצביע על החבילה.
לואי רק הנהן, אוכל את המאפים מולו.
״הם מאוד טעימים, הארי.״ לואי אמר, אוכל.
״שמעתי.״ הארי אמר מחייך, הגומות שלו מבצבצות.
-
״טוב, אני הכנתי משהו קטן עבורך.״ הארי אמר כשלואי נכנס לחנות.
״מה זה?״ לואי שאל כאשר התיישב על הכיסא שהארי ישב עליו לפני.
הארי חזר כשהוא מחזיק חרב בתוך נדן.
הארי הושיט אותה ללואי.
לואי הרים גבה ולקח אותה.
הוא העביר את ידו על פני הנדן המעוצב להפליא, הוא הסיר כדי לראות את החרב וגיחך. היא הייתה בדיוק כמו הישנה שלו, פשוט טובה יותר.
״אני אוהב את זה! תודה האז.״ לואי אמר, עומד והולך אל מול הארי.
״הו, וזאת אחת בשביל זאין.״ הארי אמר, נותן ללואי עוד אחת.
״אני אקח אותן מאוחר יותר.״ לואי אמר, מניח את שתיהן על השולחן.
״תודה.״ לואי אמר, מביט בהארי.
״על?״ הארי שאל, גבותיו מורמות.
״על הכל.״ לואי אמר ונישק את הארי לפני שהוא יוכל למחות.
ולואי היה כל כך אסיר תודה.
YOU ARE READING
The Bounty Hunter » LS
Romance[הושלם] ״לא אכפת לי אם אתה חושב שאני מטומטם. אני מאוהב בך ואתה לא הולך להיפטר ממני בזמן הקרוב.״ פאנפיק מתורגם @jealouslouis_ תחילת פרסום: 2.10.20 סיום פרסום: 19.11.20
