לואי ישב על כיסא, צופה במעבר, כשנשים וגברים נכנסו אל הארמון.
"מישהו תפס כבר את תשומת לבך?" זאין שאל מצדו.
"לא, זה אידיוטי זאין. זו לא הדרך למצוא אהבה." לואי אמר באנחה.
"הנסיך מקסים מצא את סינדרלה בדרך הזו." זאין אמר, מושך בכתפיו.
"זו אגדה, זאין. פלוס זה שאני לא נסיך מקסים." לואי אמר, מגלגל את עיניו.
"כל גבר הוא נסיך מקסים ובן או בת הזוג שלו הם סינדרלה, תפסיק להיות כך, כל כך.."
"מציאותי? אני אפסיק כשאחיה בעולם בדיוני." לואי אומר ונושם בכבדות, מעוצבן בבירור.
"תפסיק לתת כל כך מעט אמון בחיים. אתה לא יכול תמיד לחשוב שאגדות מיועדות לכל אחד אחר חוץ מלבדך. אני חושב שזה קצת לא הוגן מצידך. תפסיק להיות כל כך קשה עם עצמך." זאין אומר, עייף מהתנהגות חברו.
"קדימה, הריקוד עומד להתחיל." הוא אומר והושיט את ידו לכיוון לואי.
לואי נאנח ולחץ את ידו בידו של זאין, נותן לכף ידו לחיצה קלה ואומר לחברו הטוב ביותר שהוא מעריך את דאגתו.
לואי עלה במדרגות אולם עצר באמצע המדרגה. זה היה כאילו שכל דבר אחר פשוט נעלם וכל מה שהוא יכול היה לראות היה הילד שנמצא כמה מטרים ממנו.
לואי התפעל כשהבחור המתולתל הסמיק וניסה למנוע מהילד הקטן לצעוק "אני רוצה את עוגת הקשת!" הוא תפס את פיו של הנער הקטן ואמר לו "אני אתן לך, רק תשתוק."
לואי היה בטראנס. כל מה שהוא יכול היה לראות היה הילד הזה, נראה שכולם פשוט לא היו קיימים. לואי אהב נערים עם גוון חום של תלתלים, שפתיו הוורודות נראו כה רכות, עורו חלק ובהיר ולואי רצה לגעת בו כל כך.
"כדור הארץ אל לואי!" לואי ירד מעננו כשזאין נקש באצבעותיו מול פניו של לואי.
"מה?" לואי שאל אבוד, מבטו עדיין לא עוזב את הילד.
"אה! אז מצאת מישהו! לך לדבר איתו לואי!" זאין אמר נרגש.
"מה? לא. אני לא יכול פשוט לדבר איתו." לואי אמר, מבוהל.
"לך תבקש ממנו לרקוד." זאין אמר ודחף את לואי קדימה.
"הוא- הוא-"
"הוא לא יעשה כלום, עכשיו תלך." זאין אמר כשהעניק לו דחיפה אחרונה.
לואי הסתובב לאחור אל זאין והביט בו. זאין הרים לו אגודל בחזרה והוא נד בראשו.
לואי הרגיע את עצמו ועשה את דרכו אל עבר הנער שהיה עסוק בתפיסת הילד הקטן.
"סלח לי?" לואי אמר בעדינות.
הנער פנה אל עבר לואי, מחזיק את הילד עכשיו בחוזקה.
הנער היה יותר יפייפה מקרוב, עיניו הירוקות זרחו באורות הארמון, חליפתו הוצמדה לגופו הרזה. פניו חלקות עם שריטות פזורות סביב.
לואי צפה בנער פותח וסוגר את פיו כמה פעמים.
"איך אנחנו יכולים לעזור לך?" הילד הקטן דיבר אל לואי.
לואי הביט בו.
"סליחה, תראה, הנער הזה קצת ביישן. הוא מדבר רק עם לחם." הילד הקטן המשיך, מצביע לעברו של הנער המבוגר יותר.
"תשתוק." הנער המבוגר אמר, מסמיק.
לואי אהב את קולו, כל כך חזק וצרוד.
"זה בסדר. אני רק תהיתי אם תרצה לרקוד?" לואי אמר, מקווה שהלחץ שלו אינו ברור.
"הוא ישמח, לא הארי?" הילד הקטן אמר והרים את מבטו אל הילד.
הארי, אז זה היה שמו.
השם התאים לו בצורה כל כך מושלמת.
"לא, מה לגביך? מי ידאג לך?" הארי שאל.
הילד הקטן נחר, "כאילו שאתה דואג, אני אמצא את אמא ואבא." הילד הקטן אמר ורץ משם.
"אממ." הארי אמר והביט למטה.
"אני לא אפגע בך, אני מבטיח." לואי אמר.
"אוקיי, אני מניח." הארי ענה.
לואי חייך והושיט את ידו כדי שהנער יחזיק.
הארי הניח את ידו על של לואי ולואי היה חושב שזה שטויות אם מישהו אחר היה אומר את זה אבל הוא באמת הרגיש שהבטן שלו עושה דברים מוזרים.
לואי מיקם את ידיו על מותניו של הארי והארי כרך את ידיו סביב צווארו של לואי.
לואי השפיל את מבטו אל הארי וחייך כשהוא מביט בפניו.
"למה אתה מחייך ככה?" הארי אמר והשפיל את מבטו.
"אני לא יודע. אתה פשוט ממש יפה." לואי אמר, רוצה שהארי יסתכל בעיניו, כדי שיוכל לראות את החיבה, אבל הוא ידע את גבולותיו.
"אתה נחמד מדי." הארי אמר, ועכשיו מסתכל למעלה.
"זה לא דבר טוב?" לואי שאל והרים את גבותיו.
"ככל שגבר נחמד יותר, כך צריך להיות יותר חשדן." הארי אמר ומשך בכתפיו.
לואי חייך בתגובה.
"תהיה כמה חשדן שאתה רוצה, אהוב. המסקנה שלך עליי בסופו של דבר תהיה נחמדה."
"מה גורם לך להיות כל כך בטוח?" הארי שאל.
"משהו פשוט גורם לי." לואי אמר, מחייך.
"ובכן, איפה אתה גר?" לואי שאל.
"אני אשאיר לך לגלות זאת לבדך." הארי אמר, מסיר את ידיו מסביב לואי, נותן לו קידה קטנה ועוזב.
לואי בהה בו כשעזב את הארמון.
"הצייד הקטלני קיבל מטרה לצוד אחריה." זאין ניגן בפנים.
ולואי קיבל.
השפע היקר ביותר שלא יסולא בפז.
YOU ARE READING
The Bounty Hunter » LS
Romance[הושלם] ״לא אכפת לי אם אתה חושב שאני מטומטם. אני מאוהב בך ואתה לא הולך להיפטר ממני בזמן הקרוב.״ פאנפיק מתורגם @jealouslouis_ תחילת פרסום: 2.10.20 סיום פרסום: 19.11.20
