נקודת מבט ג'אנגקוק
אני כל כך שמח שפגשתי אותו עכשיו, אני מרגיש כאילו הוא הטעין אותי באנרגיה עד לפעם הבאה. למרות ההרגשה הטובה אני קצת מבואס על שעזבתי כל כך מהר והשארתי אותו לבד אחרי ששכבנו, זה גורם לי להרגיש רע משום שזו הייתה הפעם השנייה שלו בסך הכל ואני לא יודע איך הוא ירגיש מחר.
אם יהיו לו כאבים ולא אהיה לידו... לעזאזל. אבל אני לא חושב שזו הייתה טעות, אני נהניתי כל כך ואני בטוח שגם הוא נהנה. הוא אפילו לא בכה כשעזבתי-
*שיחה נכנסת*
"היי בייב, שכחתי משהו?" שאלתי, עזבתי רק לפני כמה דקות אז למה שיתקשר כל כך מהר? "ג'-ג'אנגקוקי.." טאהיונג ייבב והלב שלי החסיר פעימה, "מה קרה? בייבי למה אתה בוכה??" שאלתי בדאגה, אולי כואב לו?
"אני לא יודע," הוא המשיך לייבב בבכי, "נהניתי איתך כל כך, זה היה מושלם" הוא המשיך בדבריו ואני לגמרי לא מבין מה קורה איתו. "אז למה אתה בוכה?" שאלתי.
"כי אני רוצה יותר, אני רוצה אותך כאן" הוא ענה, מתנשם במהירות, "אני יודע, אבל אני לא יכול אהוב שלי.." אמרתי בעצבות, באמת שאין לי שום ברירה.
טאהיונג שתק, ממשיך להתנשם במהירות, "טאטא? אתה שוב בהתקף?" שאלתי, לעזאזל עם זה. אם בכל פעם שאעזוב הוא יחווה התקפים אז אני אשקול אם כדאי לי לבקר לזמן מועט כל כך.
"לא חושב, אני פשוט עצוב" הוא ענה וניסה להסדיר את הנשימה שלו, נרגע לאט לאט מהבכי. "היה לי כל כך כיף איתך, זה עשה לי טוב לראות אותך אפילו שזה היה לזמן קצר כל כך. אתה מילאת אותי באנרגיות חדשות ותאמין לי שאם הייתי יכול הייתי נשאר איתך, גם אם זה רק לעוד כמה דקות נוספות" אמרתי ונשמע שהוא שותה מים תוך כדי שהוא מקשיב לי.
"אני חייב להספיק לסיים עם הסידורים שיש לי ולחזור לפני שהממברים יחשדו בי, להגיע אליך היה סיכון אבל לקחתי אותו כי רציתי לעשות לך טוב" אמרתי בכנות. "זה עשה לי טוב, באמת" טאהיונג אמר, גורם לחיוך קטן להימתח על שפתיי.
"איזה סידורים יש לך?" טאהיונג שאל, "יש לי את הבדיקה ההיא שאמרתי לך שאקבע, ולאחר מכן אני צריך להביא כמה קניות כדי שלא יחשדו בי על כך שיצאתי לזמן רב מידי" עניתי.
"הוו וואו, בהצלחה בבדיקה. אתה יודע מתי יהיו תוצאות?" הוא שאל בסקרנות, "תודה, ולא. אני אשאל את הרופא שיעשה לי את הבדיקה, אבל אני מקווה שיהיו תוצאות בקרוב" אמרתי והוא הצטרף לתקוותי.
"גם אני, אני רוצה כבר להיפטר מהקונדומים האלה. זה לא מרגיש טוב בתוכי" טאהיונג אמר וצחקקתי מעט, "אני מבין אותך, גם לי זה לא היה נעים בפעם ההיא שניסינו.. אבל בקרוב לא נצטרך אותם יותר. בתקווה שאצא נקי" אמרתי והוא מיד השיב.
"בטח שתצא נקי! תשתוק" הוא צעק מעט, גורם לי לצחוק בקול. "טוב, אני מגיע לשם עוד ממש כמה דקות אז אני אדבר איתך כשאגיע לבית. אתה בסדר עכשיו?" שאלתי לפני שאנתק, חשוב לי לדעת שהפעם אני באמת יכול להשאיר אותו לבד.
"כן, אני במצב רוח הרבה יותר טוב" הוא ענה וחייכתי בהקלה, "מצוין, אני שמח שהתקשרת אליי בייבי. אם שוב תרגיש עצוב תגיד לי" ביקשתי והוא הסכים, "בסדר. תודה ג'אנגקוקי, אני אוהב אותך" הוא אמר בכזה רוך, גורם ללב שלי להתחמם.
"אני אוהב אותך נסיך שלי, נדבר" אמרתי וניתקתי, חונה מחוץ למרפאה.
-
נכנסתי אל הבית בשקט כששתי שקיות בידיי עם כמה פירות, הממברים נשמעו שישבו בפינת האוכל במטבח, מדברים עליי. נעמדתי מאחורי הקיר של הכניסה למטבח והקשבתי לשיחה שלהם.
"האמת שהוא מתנהג באופן די שונה מכולנו" נאמג'ון אמר, "נכון, זוכרים את היום של ההודעה? הוא לא הוציא מילה מהפה ואפילו לא בכה" הוסוק אמר, גורם לליבי להלום במהירות בחזה שלי.
"הוא גם לא היה נראה מופתע" יונגי הוסיף על אמירתו של הוסוק, "בלילה הראשון הוא היחיד שישן טוב מבין כולם וכך בכל שאר הלילות, לכל אחד מאיתנו היו בעיות שינה או סיוטים, ולו כלום" ג'ין אמר.
"אבל יכול להיות שהוא מתנהג ככה מוזר כי זו דרך ההתמודדות שלו כמו שבאנג פידינים אמר, הוא לא חייב לדבר הרבה. גם יכול להיות שכן יש לו בעיות שינה או סיוטים והוא פשוט לא בוחר להגיד, אתם מכירים את ג'אנגקוק, הוא בחיים לא יודה שקשה לו" ג'ימין אמר, גורם לי לנשוף במעט הקלה.
"זה בסדר שהוא שותק, אבל זה לא נראה לי הגיוני שהוא אפילו לא בוכה עליו. זה נראה כאילו המוות של טאהיונג לא העציב אותו בכלל" הוסוק אמר ואני נשכתי את שפתיי התחתונה. פאק.
"לא יודע, זה נשמע לי מוזר. אין מצב שהוא לא עצוב. אתם כבר יודעים עד כמה טאהיונג וג'אנגקוק היו קרובים, במיוחד בימים שלפני הגיוס" ג'ימין המשיך לעמוד להגנתי, גורם לי לשחרר את שפתי התחתונה מבין שיניי.
"האמת שזה נכון, אני זוכר כמה הם נמרחו אחד על השני באותו לילה שלפני הגיוס" נאמג'ון אמר כשהבין את דבריו של ג'ימין.
"זה עדיין נראה לי מוזר-" ג'ין החל לומר אך מיד הפסיק כשנכנסתי אל המטבח בעיניים דומעות, גורם לחמשתם להביט בי באימה, "אתם רציניים? אתם באמת אמרתם את זה עכשיו?" שאלתי והדמעות נפלו מעיניי. שמטתי את השקיות מידיי והתייפחתי, מוסיף לדרמה שאני מנסה ליצור.
"אני לא מראה שקשה לי כי אני מנסה להיות חזק בשבילכם, אתם לא יודעים בכלל מה אני עובר. כל לילה אני בוכה וצורח אל תוך הכרית שלי, נלחם במחשבות שלי שאולי טאהיונג עדיין חי. אתם יודעים איפה הייתי עכשיו? אצל פסיכולוג, כי פאקינג קשה לי, וככה אתם מעזים לדבר עליי?!" צרחתי, מביט בעיניים של כל אחד מהם.
"אתם כבר יודעים שקשה לי להביע את הרגשות שלי בפני אחרים, אז אתם שופטים אותי בגלל זה? חשבתם לפנות אליי ולשאול מה שלומי? חשבתם לבדוק קצת יותר לעומק האם אני בסדר לפני שארגנתם את השיחה הזאת?? אני פשוט לא מאמין..." אמרתי והעברתי את אצבעותיי בשיערי, מתנדנד מרגל לרגל במקומי, נותן לדמעות להמשיך לזלוג מעיניי.
"אני פשוט בהלם מכם, זה ממש מגעיל מצידכם לחשוב את זה עליי, פגעתם בי באמת" אמרתי, מנגב את הדמעות על פניי. "ג'אנגקוק אנחנו מצטע-" נאמג'ון החל לומר אך הנדתי בראשי במהירות כשקטעתי אותו, "לא, אני לא רוצה לשמוע אתכם" אמרתי בבכי ורצתי אל חדרי, טורק את הדלת אחריי ונועל אותה.
@אתה: טאהיונג יש בעיה
YOU ARE READING
The Cold War // Taekook (boyxboy)
Fanfictionג'ין מגיע לגיל הגיוס וכל הממברים מחליטים להתגייס יחד איתו, אך שבוע לפני הגיוס פורצת מלחמה בין קוריאה הצפונית לדרומית ומאוחר מדי לשנות את ההחלטה. הממברים עוברים שנתיים אינטנסיביות ובקושי מצליחים לשמור על קשר במהלך השירות. לאחר השחרור נערכת מסיבה ובה...
