יום השחרור
נקודת מבט ג'ין
"ג'יני אתה משתחרר היום!" אימי קראה מהצד השני של הקו.
"כן אמא, אני כל כך מתרגש. אני לא מאמין שכבר הסתיימו השנתיים האלה, ולחשוב שהמלחמה נגמרה לפני שלושה ימים..." מלמלתי. זה נשמע לי כל כך הזוי שדווקא בתקופה שהתגייסנו התחילה מלחמה אך כאשר הגיע הזמן שנשתחרר גם המלחמה נגמרה. התנאים בצבא בזמן המלחמה היו הרבה יותר מחמירים מבדרך כלל, לא יצאתי לבית בכלל ובקושי קיבלתי זמן לדבר בטלפון.
"כן.. אני מבינה איך אתה בטח מרגיש. אבל תשמח שהיום אתה חוזר. אני ואבא נגיע לאסוף אותך אלינו לבית, תישאר איתנו כמה ימים. אבא קנה המון אוכל טוב ודאגתי לבשל את כל המאכלים האהובים עליך" היא אמרה וגרמה לחיוך להימתח על פניי.
"תודה אמא, אני לא יכול כבר לחכות ולפגוש אתכם!" קראתי בריגוש וההתרגשות נשמעה בקולה גם כן.
"גם אנחנו בן שלי, נתראה" היא אמרה וניתקה את השיחה.
סידרתי את הדברים האחרונים במזוודה שלי, מעיף מבט אחרון על החדר ומקווה שלא שכחתי שום דבר. אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל אני חושב שאני אתגעגע לחור המסריח הזה ולכמה אנשים שהתחברתי אליהם בחודשים האחרונים כאן. הלכתי להחזיר את הנשק שלי וחתמתי על כמה טפסים בנושא השחרור, מבחין בכמה מן האנשים שאיתי במשרד יושבים בפינת הישיבה בחוץ.
"ג'ין-אה! חשבת שתשתחרר מבלי להיפרד?" אחד מהם קרא והתקדם לכיווני, מניף את ידו באוויר ולוחץ את ידי בחוזקה בעודו מושך אותי לחיבוק חברי.
"נראה לך שהוא ילך בלי מתנת הפרידה שלו?" חבר אחר שאל בעודו מתקדם אליי עם השאר, עוגת שוקולד בידו ונראה עלייה זילוף לבן מאולתר.
"לא הייתם צריכים" אמרתי בעודי מתרגש מן המחווה, אך לפני שהספקתי לקרוא מה כתוב על העוגה היא ביצעה היכרות עם הפנים היפות שלי.
"לעזאזל! אתם מתים!!!" צעקתי בזמן שכל השאר הריעו וניגבו שוקולד מפניי. רטט הטלפון שלי הורגש בכיס מכנסיי וניסיתי לקרוא את ההודעה שהתקבלה כשעיני מכוסות כמעט לגמרי בשוקולד.
'אנחנו עוד כמה דקות בחוץ, קח את הזמן שלך ואל תשכח כלום' היה רשום בהודעה מאימי. איך עכשיו אני אמור להוריד את כל השוקולד הזה ממני?!
"אנחנו אוהבים אותך ג'ין היונג, תשמור על קשר הא?" חבריי אמרו ולאחר עוד כמה מילות פרידה וחיבוקים הם חזרו לפינת הישיבה. שטפתי את פניי במהירות בשירותים ויצאתי לראשונה מכותלי הבסיס, תחושת ההתרגשות אוחזת בי חזק יותר מרגע לרגע ובשנייה שעיני קלטו את הרכב של הוריי כבר לא יכולתי לשלוט בעצמי.
"בן שלנו!" הורי קראו בשמחה ברגע שיצאו מרכבם, מתקדמים אליי במהירות ומחבקים אותי בחוזקה. אימי הזילה כמה דמעות מה שגרם לעיניי להירטב גם. אני חייב להחזיק את עצמי, הפעמים בחיי בהן ראיתי את אימי בוכה הן מעטות ונדירות כל כך.
YOU ARE READING
The Cold War // Taekook (boyxboy)
Fanficג'ין מגיע לגיל הגיוס וכל הממברים מחליטים להתגייס יחד איתו, אך שבוע לפני הגיוס פורצת מלחמה בין קוריאה הצפונית לדרומית ומאוחר מדי לשנות את ההחלטה. הממברים עוברים שנתיים אינטנסיביות ובקושי מצליחים לשמור על קשר במהלך השירות. לאחר השחרור נערכת מסיבה ובה...
