נקודת מבט ג'אנגקוק
"טאהיונגי.." לחשתי כשהתקדמתי אליו, מחבק אותו חזק. "אני כל כך דואג לו" טאהיונג אמר כשהתייפח בבכי. "אני יודע בייבי, גם אני. אני אעדכן אותך במצב שלו ברגע שאוכל, הוא חזק ואני בטוח שהוא יהיה בסדר" אמרתי בתקווה שירגע, מלטף אותו בלי סוף.
"אני ממש מקווה שהוא יהיה בסדר, אני לא יודע מה אני אעשה לעצמי אם משהו נוסף יקרה לו" טאהיונג אמר כשהרים את ראשו ממני, מנסה לנשום עמוק כשניגב את פניו מהדמעות. "אתה לא תעשה לעצמך שום דבר כי הוא יהיה בסדר" אמרתי בביטחון אך הוא הניד בראשו.
"טאטא בייב.. בבקשה תירגע, אתה יודע שאני לא אעזוב אותך ככה בוכה ואני חייב כבר לצאת" אמרתי כשדמעותיו לא עצרו לרגע, "תלך, אני אהיה בסדר" הוא אמר כשהתרחק ממני לגמריי. "אני יודע שהייתי אמור לבלות את כל השבוע איתך אבל-" התחלתי לומר אך הוא קטע אותי כשהניף את ידיו מולי, "לא, ברור, לא חשבתי על זה בכלל. לא אכפת לי מעצמי, אני רוצה שג'ימין יהיה בסדר אז כדאי שתצא" הוא אמר והנהנתי.
"בכל מקרה היית צריך לעזוב מחר אז הפסדנו רק יום אחד..." הוא אמר, מעודד אותי ואותו. "נכון," הסכמתי איתו לפני שהמשכתי, "אני שמח שאתה בסדר עם העניין הזה" אמרתי והוא סימן לי בראשו שנלך אל הדלת. לקחתי את הדברים שלי ועקבתי אחריו, מניח הכל לפני שניגשתי להיפרד ממנו.
"אני אתקשר לעדכן אותך ברגע שאוכל, אני מבטיח" אמרתי לו בשקט כשהוא עצם את עיניו, נלחם בכל כוחו בשביל שלא אראה אותו בוכה כשאעזוב. הוא הנהן באטיות ותפסתי את פניו, "אני אתגעגע אליך, אני אוהב אותך" אמרתי והוא פקח את עיניו, "אני אוהב אותך" הוא השיב כשהביט אל תוך עיניי.
רכנתי אל שפתיו החמות, מנשק אותו במשך זמן רב עד שהאוויר בריאותיי אזל. התנתקתי משפתיו וסרקתי את פניו, מוודא שהוא אכן בסדר כמו שהוא אומר ואני יכול לעזוב אותו מבלי שיחווה התקף נוסף. הוא הנהן אליי פעם אחת, כאילו קרא את מחשבותיי והראה לי שהכל בסדר.
צעדתי לאחור, לוקח את דבריי ויוצא מבלי לומר דבר.
-
"היי" אמרתי באנחה ברגע שנכנסתי אל החדר בו ג'ימין מאושפז. נאמג'ון וג'ין כבר נמצאים, עומדים ליד מיטתו של ג'ימין. הם הנהנו אליי והעברתי את מבטי אל ג'ימין, רואה אותו מחובר לכמה מכונות והלב שלי החל לדפוק בחוזקה. הוא נראה כל כך חיוור...
"הוא ישן.. ההורים שלו היו פה מהבוקר עד לפני כמה דקות, אז אנחנו נישן כאן ונהיה לצידו כשיתעורר" נאמג'ון הסביר והנהנתי נמרצות, "בטח, כמובן" אמרתי, ממש לא אכפת לי לישון כאן, אפילו בישיבה על הרצפה.
"דיברת עם אחד הרופאים שטיפלו בו?" שאלתי כשהתיישבתי על כיסא מולם, מרעיד את הרגל שלי בחוסר שקט. "כן, הם אמרו שחסר לו סוכר בדם והוא מאוד חלש.. נתנו לו נוזלים דרך הוריד ומזון עם הצינור הזה שמחובר לו לאף," נאמג'ון אמר והצביע על ג'ימין.
YOU ARE READING
The Cold War // Taekook (boyxboy)
Fanfictionג'ין מגיע לגיל הגיוס וכל הממברים מחליטים להתגייס יחד איתו, אך שבוע לפני הגיוס פורצת מלחמה בין קוריאה הצפונית לדרומית ומאוחר מדי לשנות את ההחלטה. הממברים עוברים שנתיים אינטנסיביות ובקושי מצליחים לשמור על קשר במהלך השירות. לאחר השחרור נערכת מסיבה ובה...
