פרק 7

223 24 11
                                    

יום ה"איחוד"

נקודת מבט נאמג'ון

"טאהיונג נספה במלחמה"

שקט שרר בחדר, אותן שלוש מילים מרחפות להן בחלל שעומד להתפוצץ, נכנסות לאוזני כל השומעים אך לא להבנה שלהם. אני בוחן את פניו של באנג פידינים, מחפש איזו הבעת צחוק, אך הדמעות רק ממשיכות לזלוג מעיניו כמו ברזים. העברתי את עיני לפתח הדלת, מחכה שטאהיונג יצוץ פתאום, ייכנס עם חיוך ענק על הפנים ויגיד שזו מתיחה.

אך דקות של שתיקה חולפות וטאהיונג לא בא, ואני מחכה עוד קצת כשניצוץ של תקווה בוער בי ושורף אותי מבפנים. הוא לא בא, זאת לא מתיחה.

"לא, לא, לא, לא" אני אומר לאט ובשקט, הראשון שבאמת מבין את אותן שלוש מילים, הראשון שפוצה את פיו.

"לאאאאאאאא!!!!!!!!!!!" ג'ימין לפתע צרח, צרחה כל כך חזקה וארוכה שאני בטוח כי שרטה את גרונו. הוא החל לבכות בקולי קולות, בועט ברגליו באוויר וצורח את הנשמה שלו החוצה בעזרת כל חלקיק אוויר שקיים בריאותיו.

ג'אנגקוק שישב לידו חיבק אותו חזק, מרכין את ראשו בשתיקה ונותן לג'ימין לפרוק את יגונו.

"זה לא יכול להיות.." יונגי מלמל "זה לא יכול להיות!" הוא צעק וחבט בידו על השולחן.

"זאת אשמתי, זה הכל באשמתי" ג'ין אמר ומיד התנגדתי לאמירתו "זאת לא אשמתך היונג" אמרתי וליטפתי את כתפו. "זאת כן אשמתי, אם לא הייתי מסכים להתגייס גם אתם לא הייתם מתגייסים והוא לא היה מת במלחמה הארורה הזאת" הוא אמר והחל לבכות.

"אין מצב שהוא מת, אתה עובד עלינו" הוסוק קם ממושבו והפנה אצבע מאשימה כלפי באנג פידינים, מתקדם אליו בהליכה מאיימת. "אתה עובד עלינו נכון?!" הוא צעק בבכי, כל כך קרוב לפניו של באנג פידינים.

"הובי!" צעקתי עליו, הוא לא יכול ככה לרדת מהפסים ולצעוק באיום על המנהל שלו.

באנג פידינים הניד בראשו, בוכה גם כן "הלוואי וזאת הייתה איזו בדיחה עלובה, אבל זה אמיתי לגמרי" הוא אמר והמשיך לבכות.

"זין!" ג'ימין צעק וקם ממושבו, מתחיל לרוץ אל היציאה.

בלי לחשוב פעמיים נעמדתי והתחלתי לרוץ אחריו, "ג'ימין! עצור" קראתי אליו במסדרון הארוך. הוא לא הקשיב ורץ מהר אף יותר, נכנס אל חדר המדרגות. רצתי בכיוונו, מבחין כי ג'אנגקוק רץ גם כן מאחורי.

"חכה! ג'ימין!!!" צעקתי ועליתי במעלה המדרגות אחריו, אני לא חושב שאי פעם הצלחתי לרוץ כל כך מהר כמו עכשיו.

ג'ימין הגיע אל קומת הגג, מסתבך עם דלת הפלדה הכבדה מה שמקנה לי יתרון, וכשהייתי סנטימטרים ספורים ממנו הוא הצליח לפתוח את אותה דלת, רץ אל החומה המפרידה בינו לבין המוות.

אותן שניות נראו לי כמו סרט נע, כל שנייה קובעת מה יהיה בהמשך העלילה, ובסרט שלי לא יהיה מוות נוסף.

The Cold War // Taekook (boyxboy)Where stories live. Discover now