נקודת מבט טאהיונג
ג'ימין השתחרר מבית החולים לאחר כמה ימים בהם היה מאושפז, חלף שבוע מאז שהשתחרר ואני מאמין שהספיק לנוח ולהתחזק. ג'אנגקוק דיבר איתי בבוקר וסיפר שהערב הם עושים כמה משחקי חברה ומזמינים אוכל בשביל להעלות לג'ימין את מצב הרוח, לכן, זהו הזמן המושלם לספר להם.
הגעתי אל הבניין של הדירה המשותפת, לא חשבתי שאני אי פעם אגיע לכאן שוב. רגליי רועדות כשאני עולה אל הדירה ומחשבות רבות ממלאות את ראשי. ג'אנגקוק ביקש ממני לשלוח לו הודעה כשאני מגיע בשביל שיוכל להכין אותם וזה בדיוק מה שאני עושה.
נעמדתי מחוץ לדלת, שומע את כל הממברים מצחקקים להם בפנים, נשמע שהם באמת נהנים. אני שמח שהחליטו לעשות דבר כזה נחמד בשביל להעלות את מצב הרוח שלהם ושל ג'ימין בעיקר. הלוואי שהיו עושים זאת בהתחלה והמצב לא היה מדרדר...
"תקשיבו רגע, אני צריך שתשבו" קולו הרם של ג'אנגקוק נשמע והלב שלי דופק מהר יותר מרגע לרגע. הממברים הפסיקו את הצחקוקים שלהם וג'אנגקוק החל לדבר, "טוב... מה שעומד לקרות כרגע יראה לכם הזוי לחלוטין. אתם כנראה לא תאמינו, וכשכן תאמינו אתם ככל הנראה תכעסו מאוד.. אני מבקש מכם להבין כי יש סיבה לאותו מעשה ואנחנו מספרים רק לכם את זה בשביל שיהיה לכם טוב" ג'אנגקוק אמר וכעת הידיים שלי רועדות בנוסף לרגליים.
"אנחנו? מי זה אנחנו?" ג'ין שאל ושמעתי צעדים מתקרבים אל הדלת, הלב שלי מחסיר כל כך הרבה פעימות ואני תוהה איך אני עוד חי. הדלת נפתחה, חושפת את ג'אנגקוק מולי כשמבט מרגיע על פניו, הוא הנהן אליי פעם אחת וזז מעט בשביל שאכנס.
כשלתי פנימה ברגליים רועדות, נעמד בסלון וכל הממברים הביטו בי בתדהמה. כמה דקות שקטות חלפו בהן הממברים בחנו את דמותי, נמצאים בהלם משתק. "אני רואה את הרוח של טאהיונג" ג'ימין אמר כשהסתכל עליי באימה, מתחיל לבכות בקולי קולות. "אתה לא היחיד" הוסוק אמר וסרק את גופי, "אני חושב שכולנו רואים את הרוח" ג'ין אמר ובכה גם כן.
דמעות נפלו מעיניי כשהמשכתי לעמוד בשקט מולם, ג'אנגקוק התקרב אליי מעט ואחז בידי הרועדת, מנסה לעזור לי להתעורר על עצמי ולדבר כבר. "אני חושב שאנחנו מדמיינים, רוחות לא באמת קיימות" נאמג'ון אמר כשניסה לשכנע את עצמו להיצמד להיגיון.
"אתם לא מדמיינים" פציתי את פי וכולם השתתקו, מחזיקים את הבכי שלהם. "זה אמיתי, זה באמת אני, אני חי" אמרתי והם המשיכו להסתכל עליי. "מה לעזאזל, זה דיבר עכשיו" יונגי הצביע עליי כאילו באמת הייתי איזו רוח מפחידה.
"לא 'זה', 'הוא'. זה אני- טאהיונג" בכיתי בייאוש וכולם שתקו שוב. "אני יודע שעד עכשיו הייתם משוכנעים שאני מת, אבל אני לא. אני כאן, חי וקיים, אני לא רוח" המשכתי לנסות לשכנע אותם אבל זה יותר קשה משחשבתי.
YOU ARE READING
The Cold War // Taekook (boyxboy)
Fanficג'ין מגיע לגיל הגיוס וכל הממברים מחליטים להתגייס יחד איתו, אך שבוע לפני הגיוס פורצת מלחמה בין קוריאה הצפונית לדרומית ומאוחר מדי לשנות את ההחלטה. הממברים עוברים שנתיים אינטנסיביות ובקושי מצליחים לשמור על קשר במהלך השירות. לאחר השחרור נערכת מסיבה ובה...
