נקודת מבט ג'ין
התקדמתי במסדרון לכיוון חדר המנוחה, שם כל הממברים וצוות ההפקה מחכים לי. זימנתי אותם בשביל לבשר להם על ההחלטה הסופית שלי לגבי הגיוס ויש לי המון חששות מהתגובה שלהם.
ככל שאני מתקרב אל החדר כך הדופק שלי עולה ואני מזיע יותר ויותר, כאשר קיבלתי את הזימון לגיוס שלי היות והגעתי לגיל המקסימלי שבו ניתן להתגייס, ידעתי שכאב הראש מתחיל. מצד אחד יש את ההפקה שאמרה כי תוכל לסדר לי אופציה שלא אשרת בצבא מהיותי איידול בינלאומי מצליח שתורם רבות לבידור וכמובן למדינה, אבל מצד שני יש אותי ואת הרצונות שלי, והרצון שלי הוא שלא יעשו לי הנחות. אני רוצה לשרת כמו כולם, מעבר לכך שאני איידול אני גם בן אדם, קודם כל בן אדם. וחוץ מזה, איזו מן דוגמה אני אשמש למעריצים שלי?
הגעתי אל החדר, נעצר מחוץ לדלת ולוקח נשימה עמוקה. אני כל כך מקווה שיבינו ויקבלו את ההחלטה שלי, ולא ינסו לשכנע אותי אחרת. פתחתי את הדלת באטיות, מציץ פנימה ומיד נכנס במהירות כאשר הבחנתי שכולם ישובים ומחכים רק לי.
"נוו ג'ין היונג, כבר החלטת האם להתגייס או לא?" ג'אנגקוק שאל אותי מיד, מעביר אותי ישירות לנושא ממנו אני הכי רוצה להתחמק.
"בנוגע לזה.." התחלתי ומיד כולם השתתקו, מחכים לתשובתי. "אני מעריך את כל המאמץ והשכנועים שלכם, אבל החלטתי בכל זאת להתגייס" עניתי והסתכלתי על נעליי, לא מסוגל להביט בפניהם שבטח נפולות כמו שאני חושב שהן.
"ידעתי! מה אמרתי לכם?" צעק ג'ימין וכל שאר הממברים התחילו לצחקק. הם ידעו?
"לא חשבנו אחרת ג'יני, ולכן יש לנו גם בשורה בשבילך" אמר לפתע המנהל אך לא הרמתי את עיניי אליו, מצפה כבר לכך שיחייבו אותי להישאר בגלל החוזה או משהו אחר.
"אנחנו כולנו מתגייסים איתך" פצה יונגי את פיו ומיד הרמתי את עיניי אליו בהפתעה, "אתם מה?!" שאלתי בהלם, בטוח כי אני הוזה.
"כן, החלטנו שנתגייס כולנו באותו הזמן" נאמג'ון אמר ונעמד, מתקרב אליי ומניח את ידו על הכתף שלי "ידענו כי תבחר להתגייס בכל זאת אז חשבנו שהדבר הכי נכון לעשות הוא להתגייס כבר כולנו יחד וכשנשתחרר בעוד שנתיים נעשה קאמבק" הוא סיים והסתכלתי בעיניו, שום ניצוץ של צחוק לא משתקף בהן ואני מתחיל לחשוב שזה רציני.
"באמת? אתם תעשו את זה?" שאלתי ועיניי נצצו, כל הממברים הנהנו ושחררתי נשימה ארוכה בהקלה.
"מה חשבת, שניתן לך להתגייס לבד ונמשיך בלעדיך?" שאל טאהיונג כשאלה רטורית ומיד כולם קמו ומשכו אותי לחיבוק קבוצתי.
-
שבוע לפני הגיוס
נקודת מבט טאהיונג
"אמא שלי אמרה שנדליק חדשות" ג'אנגקוק אמר והתיישב לידי על הספה, מצפה ממני להעביר לערוץ החדשות עם השלט שבידי. זה מסוג הדברים שמציקים לי בדירה המשותפת.
"אבל אני באמצע סדרה, תראה בחדר שלך" התבכיינתי והסתרתי את השלט בין שתי כריות. "אבל טאה אולי זה חשוב, תמשיך לצפות אחר כך" הוא ביקש וחשבתי רגע לפני שהעברתי ערוץ. אם אמא שלו ביקשה ממנו לראות משהו בחדשות אולי זה באמת חשוב.
"לפי הדיווחים העניינים התחממו בין שני הכוחות וככל הנראה צפויה להתחיל מלחמה עם צפון קוריאה..." אמר כתב החדשות ואני מצמצתי מהר, מנסה להבין מה לעזאזל קורה.
"שיט" ג'אנגקוק מלמל ואני הסתכלתי עליו בפחד, הוא הסתכל עליי בחזרה ואני בטוח כי לשנינו עוברת אותה המחשבה בראש. "א-אנחנו מתגייסים בעוד שבוע" גמגמתי והרגשתי איך הגרון שלי נסגר.
"אני יודע, וזה מאוחר מידי לוותר על הגיוס בשלב כזה" הוא נאנח ובחן אותי, שם לב לכך שאני נלחץ יתר על המידה.
"יהיה בסדר טאטא" הוא אמר בקול שקט והתיישב קרוב יותר אליי, מעביר יד אחת בשערותיי הארוכות.
"אי אפשר לדעת, זו מלחמה ג'אנגקוק. מי יודע אם חלק או אפילו כולנו נצטרך לצאת אל שדה הקרב." אמרתי ומיד רעד עבר בגופי מהמחשבה שאצטרך להילחם.
"בוא נקווה שלא נצטרך" הוא אמר והמשיך לעסות את ראשי באצבעותיו, מצליח להרגיע אותי מעט.
"איך אני אדע שכולכם בסדר, כל אחד מאיתנו מתגייס ליחידה שונה" אמרתי והוא הנהן. "זה נכון.." הוא אמר, אין לו אפשרות להבטיח כי יהיה בסדר.
"היי, מה הדיכאון?" הוסוק הגיע והתיישב בכורסה שלידנו, מיד קורא את הכותרות בחדשות. "זה אמיתי?" הוא פער את עיניו והנהנתי.
"בנים, כדאי שתבואו לראות" הוסוק צעק ותוך כמה דקות כולם התיישבו בסלון, מתעדכנים במצב.
"טוב תקשיבו לי," נאמג'ון כיבה את הטלוויזיה וכולם העבירו את תשומת הלב שלהם אליו. "טאה אני רואה שאתה בפאניקה אז אל, ג'ין כדאי שתפסיק עם המבט האשם שלך כי באמת שאין לך סיבה להרגיש ככה" הוא התחיל וצחקקתי מעט על כך שהוא כבר יודע לקרוא את כולנו.
"אין לנו כבר מה לעשות בקשר לזה, אנחנו לא יכולים לשנות את ההחלטה. בואו ננסה להישאר אופטימיים וחיוביים" הוא המשיך אך ג'ימין קטע אותו, "אבל היונג איך אפשר?" הוא שאל והנהנתי על שאלתו.
"אני בטוח שתהיה לנו הזדמנות לדבר בטלפון אז אני מבטיח שבהזדמנות הראשונה אני אתקשר אל כולכם ונחזק ככה אחד את השני" הוא דיבר בהיגיון וכולם הקשיבו בשקט, "ואני בטוח שלא רק לנו קשה כרגע. ההורים, החברה והארמי בטח דואגים אפילו יותר מאיתנו אז בואו ננסה להישאר חיוביים, אם לא בשבילנו אז לפחות בשבילם"
"צודק" ג'ין אמר והשאר הסכימו איתו.
"יומיים לפני הגיוס יש את המסיבה ההיא של החברה, אני מקווה שהאווירה לא תהיה כבדה" אמרתי ומיד יונגי שלל את אמירתי "אנחנו נדאג שהיא לא תהיה, בואו נשתדל להישאר שמחים, בבקשה".
כולם התפזרו לחדרים שלהם והשאירו אותי ואת ג'ימין עדיין ישובים. "גם אני חושש קצת, לא על עצמי אלא יותר עליכם" ג'ימין החל לומר אבל קטעתי אותו מיד "אולי כדאי שלא נדבר על זה עכשיו" אמרתי במעט חוצפה אבל הוא הבין אותי, הוא תמיד מבין. "מצטער ג'ימיני, אני פשוט חושב כרגע על כל כך הרבה דברים שיכולים לקרות ואני מעדיף שלא לתת למחשבות השליליות האלה להשתלט עליי" התנצלתי והסברתי את עצמי.
"אני מבין, זה בסדר. רוצה לעשות משהו אחר?" הוא הציע ומיד חיוך עלה לי על הפנים, "נזמין אוכל?" הצעתי והוא הנהן בהתלהבות, רץ אל הטלפון שלו בעודי צוחק.
YOU ARE READING
The Cold War // Taekook (boyxboy)
Fanfictionג'ין מגיע לגיל הגיוס וכל הממברים מחליטים להתגייס יחד איתו, אך שבוע לפני הגיוס פורצת מלחמה בין קוריאה הצפונית לדרומית ומאוחר מדי לשנות את ההחלטה. הממברים עוברים שנתיים אינטנסיביות ובקושי מצליחים לשמור על קשר במהלך השירות. לאחר השחרור נערכת מסיבה ובה...
