הרפתקאות מתוקות

אל האגם.

סוכריה התעוררה עם זריחת השמש. ברגע הראשון היא לא הבינה למה היא שוכבת על האדמה תחת עץ כחול, אך בבת אחת חזרו אליה כל אירועי אתמול.
היא הבינה שאין למה להתמהמה. אם היא רוצה להצליח לחזור לארמון, היא חייבת למצוא דרך יציאה מהיער. אבל דבר ראשון- אספקה. סוכריה היתה זקוקה למים ומזון. היא הבחינה שהעץ שתחתיו ישנה הוא עץ אוכמניות יער כחולות. היא קטפה מהן בשמחה ואספה אותן לתוך תיק מאולתר מעלים כחולים שיצרה לעצמה. היא החלה ללכת בחיפוש אחר מקור מים.
לאחר חצי שעה של הליכה היא מצאה פלג מים זורם. היא רכנה לשתות ממנו. לאחר שהרימה את ראשה מן המים, היא בחנה את השתקפותה.
שמלת הנשף שלה היתה קרועה, מקומטת ומלוכלכת, שיערה היא מבולגן ומלא קשרים, וכתר הפרחים נפל ממנו ונעלם. פניה, זרועותיה ורגליה היו מכוסים שריטות וחבורות, והיא הייתה מטונפת. טוב, לפחות בעיה אחת אפשר לפתור. סוכריה פשטה את השמלה המרופטת ואת נעלי הבובה הנוצצות שלה ונכנסה אל הנהר. המים הזורמים שטפו ממנה את הליכלוך ואת הדם וניקו את פצעיה. היא יצאה מהמים, רטובה אך נקיה. היא הרימה את שמלתה. ברור שבמצבה הנוכחי היא איננה לבישה. סוכריה התיישבה והחלה במלאכה.
לאחר 45 דקות של עבודה, נחה לרגליה שמלה פשוטה, עשויה רק משכבתה הבסיסית יותר של שמלת הנשף, בשרוולים קצרים וללא עיטורים. סוכריה לקחה אבן חדה וחתכה את השמלה כך שתהיה באורך הברך, כדי להקל עליה בהליכתה ביער. על נעלי הבובה היא ויתרה לגמרי, והחליטה ללכת יחפה. את שיערה היא אספה לצמה ארוכה על גבה. היא מצאה עלים חזקים ויצרה לה תיק עמיד יותר.

סוכריה החליטה ללכת אל אורך הנהר, ובכך תפתור שתי בעיות- היא לא תצטרך לשאת איתה מים, והיא תוכל למצוא את דרכה חזרה לארמון כשתגיע לאגם שבקצה הפלג. היא הרימה את תיקה על גבה והחלה לצעוד.

חלפו שלושה ימים. סוכריה צעדה לאורך הנהר בימים, וישנה על העצים בלילות. היא אכלה מפירות עצי היער ושתתה והתרחצה במימי הנהר.
בבוקר היום הרביעי , סוכריה בדיוק סיימה לטפס על גבעה דיי גבוהה. היא השקיפה מראש הגבעה, וראתה את האגם שבתחתיתה. היא קפצה באושר. סוף סוף! היא רצה לכל אורך הדרך עד לאגם, כשהיא צוחקת באושר. היא הגיעה אל שפת הנהר, שמטה את התיק המלא בפירות יער, והתכוננה לקפוץ לאגם. רק שפתאום משהו נורא קרה.
האגם התחיל לקפוא. זה התחיל במרכז האגם, והתפשט לצדדים, כך שבתוך כמה שניות כל האגם היא מכוסה שכבה דקה של קרח, שרק התעבתה מרגע לרגע. סוכריה בהתה בתדהמה במראה הנורא הזה. בקנדילנד אף פעם אין חורף.
פתאום הדשא שלרגליה היחפות החל לקפוא. אותו דבר קרה גם לעצים שמסביבה, לפרחים הצבעוניים, ולשיחים הירוקים. השמיים התכסו עננים אפורים עבים, וברד החל לרדת בפתיתים גדולים ומאיימים. תחושה משונה תקפה את כפות רגליה של סוכריה. היא השפילה מבט, והזדעזעה.
כפות רגליה החלו לקפוא. כמה שניות חלפו, והכפור כבר כיסה את קרסוליה.