הרפתקאות מתוקות

הסיוט נגד התקווה.

"כדור הארץ?" תהתה סוכריה.
סיוט צחקה. "נראה לי שאני מקדימה את המאוחר. בואי, אני אספר לך את הסיפור השלם."
וסיוט סיפרה לסוכריה את הסיפור על הילדה.

כדור הארץ נוצר לפני המון שנים. המון- המון שנים, שהם כפול 100 בעולם הקסום. על כדור הארץ התהלכו בני אדם. לכל בן אדם היה דימיון. כל דימיון הוא עולם קסום שלם. לחלקם העולם קטן יותר ומוגבל לחיים שלהם, ואצל אחרים, כמו הילדה, הוא חסר גבולות כמעט.
אז מי היא הילדה? הילדה נולדה לפני 10 שנות כדור הארץ, או 1000 שנות העולם הקסום. הילדה גדלה והתפתחה, ואיתה העולם הקסום.
אך לצד העולם הקסום, כמו לכל בן אדם, נוצרה לה גם סיוט. סיוט היא ההתגלמות של כל הפחד, העצב, הכעס ושאר הרגשות השליליים של הילדה. וכמו העולם הקסום, גם סיוט גדלה והתפתחה, סופגת לתוכה כל כעס, עצב, ופחד, וכך גם למדה לספוג לעצמה דברים אחרים, כוחות אחרים, שהפכו אותה לחזקה יותר.

"אז בעצם את לוקחת מחשבות חיוביות ורגשות חיוביים של הילדה, והופכת אותם למפחידים ועצובים, וכך את מתחזקת." סיכמה סוכריה בזעזוע.
"בדיוק." אישרה סיוט. "בקרוב אני אהיה הכי חזקה שיש, אפילו יותר ממך!"
"רגע," אמרה סוכריה. "למה בעצם אני כל כך חזקה? למה את לא מצליחה לשאוב את הקסם שלי?"
"כי את תקווה," רטנה סיוט. "את האויבת המושבעת שלי. ההפך הגמור ממני. את אוספת את כל הרגשות החיוביים והשמחים מהילדה. לרוע מזלי, עד לאחרונה הרגשות החיוביים שלה היו חזקים יותר מהשליליים."
"עד לאחרונה?" לא הבינה סוכריה. "ומה קרה?"
"הילדה עברה דירה." סיוט חייכה שוב. "וכך נוצרו געגועים. למזלי, אני הצלחתי להפוך אותם לעצובים, ולהתחזק מהם."
"אבל געגועים הם לא רגש שלילי! הם מנחמים!" טענה סוכריה. "למה את נטענת מהם ולא אני?"
"כי געגועים הם חלשים וקלים לשינוי, אני הייתי חזקה מספיק בשביל לשנות אותם לרגש שלילי לפני שאת ספגת אותם." אמרה סיוט. "ועכשיו, כשאכניע אותך, אכניע גם את הילדה, ואוכל לצאת לכדור הארץ, שם יהיה לי גוף חזק אפילו יותר, ואוכל להשתלט על העולם!"
"ומה יקרה לילדה?" שאלה סוכריה.
"היא תושמד," ענתה סיוט בהנאה. "יחד עם כל בני מינה."
"אבל הילדה יצרה אותך!" אמרה סוכריה. "אם תשמידי אותה, את תיעלמי!"
"את לא מבינה. כשאביס אותך, לילדה לא תהיה עוד תקווה. היא תיכנע לי ותובס, ואני אהיה יותר חזקה מכולם, אפילו ממנה!"
סוכריה הייתה חסרת אונים. לא נותר לה מה לעשות.
אבל היא לא יכלה פשוט לתת לסיוט להכניע את הילדה.
רעיון החל להתגבש במוחה.

"אמרת שגעגועים הם חלשים וקלים לשינוי, נכון?" שאלה סוכריה את סיוט.
"מאוד," אישרה סיוט. "את אפילו יכולה לשאוב אותם מגוף אחר שספג אותם-"
ואז סיוט הבינה מה עשתה. "לא! שיקרתי! געגועים-" היא צעקה בניסיון לתקן את טעותה, אך זה כבר נאמר.
סוכריה ידעה איך לגבור על סיוט.
היא פרשה את ידיה לצדדים. אור לבן החל לזהור ממנה.
היא התאמצה בכל כוחה לשנות את הגעגועים שבסיוט לחיוביים. היא מעולם לא ניסתה לשאוב לתוכה קסם, בטח שלא כמות כזאת. היא השתדלה לחשוב על זכרונות נעימים מהעבר שלה.
היא, בתור ילדה קטנה, שוכבת במיטה כשאימה מספרת לה סיפורים.
סטיקי, צ'אק והיא ביום הראשון לבית הספר, משחקים וצוחקים יחד.
הקסם הראשון שהצליחה להפיק.
חבריה דואגים לה כשהיא חולה.
הריקוד עם ג'רלד בנשף הסוכר...
כל הזכרונות האלו ואחרים הציפו את ראשה, אבל זה לא היה חזק מספיק. הגעגועים לא נשאבו אליה.
האם התקווה לא תנצח?
ואז היא הבינה.