הרפתקאות מתוקות

נשף הסוכר

הכוכבים ניצנצו בשמיים, זוהרים מסביב לירח, שהלילה זהר בזהב.
צלצול פעמון הארמון נישמע. הנשף עומד להתחיל. סוכריה יישרה את כתר הפרחים שלה והתחילה לרדת מחדרה.
היא פתחה את דלתות אולם הנשפים, ונדהמה למראה עייניה.
האולם היה יפהפה. על התקרה נצנצו כוכבים עשויים מסוכר מנצנץ, זהובים וכסופים. השולחנות שסביב רחבת הריקודים היו מכוסים מפות לבנות, ובין הצלחות היו מפוזרים אגרטלים של פרחים אדומים ולבנים. המפיות הלבנות היו מקופלות בצורת כתרים מנצנצים, ושולי המפות היו מעוטרים בקישוטי סוכר זוהרים. בקצה האולם הנגנים ישבו וניגנו בכינורות ובפסנתר, מנגינות נעימות לכל אוזן. המראה היה קסום.
סוכריה חצתה את האולם הגדול והגיעה לכס המלכות שלה, בין שני הוריה. אימה הייתה לבושה בשמלה זהובה עדינה, והיא עטתה כפפות לבנות על ידיה. הכתר הזהוב שלה נצץ על שערה הכהה. מצידה השני ישב אביה, המלך, לבוש גלימת משי אדומה ועל ראשו בוהק כתר המלך.
סוכריה קדה להם קלות והתיישבה בכיסאה המרופד.
"את נראית נפלא, מתוקה." לחשה לה אימה.
סוכריה הסמיקה. אף שהיו הוריה, המלך והמלכה לא הרבו לפנות אליה ישירות.

אט אט האורחים הגיעו לאולם. סוכריה הבחינה בין האורחים בשני חבריה; סטיקי בשמלה ענקית ורודה ושיער בתסרוקת גבוהה, וצ'אק בחליפה חומה בהירה שנראה שמאוד לא נוח לו בה. האורחים פיטפטו זה עם זה בהתרגשות.
המלכה צלצלה בפעמון הזהב. שקט השתרר באולם.
"ברוכים הבאים לנשף הסוכר השנתי!" פתחה המלכה. מחיאות כפיים נשמעו בכל האולם.
"אני רוצה להודות," המשיכה המלכה. "על עוד שנה מתוקה מדבש, מלאה באושר ועושר! הממלכה משגשגת, הסוכר לא נגמר, והאנשים מדהימים. מסורת נשף הסוכר..." המלכה שקעה בנאום, וסוכריה איבדה עניין. היא סקרה את האולם במבטה, מסתכלת בחיבה על חבריה מהממלכה. סטיקי וצ'אק הבחינו בה ונופפו לה. היא, כמובן, לא יכלה להחזיר להם נפנוף, אבל היא חייכה אליהם.
לרגע היא חשבה שראתה ניצנוץ שחור מאחוריהם, אך היא הניחה שזהו משחק של האור.
"...אז בואו נתחיל בריקודים!" המלכה סוף סוף סיימה את הנאום, והאורחים קמו לרקוד. סוכריה ידעה שכנסיכה חובתה להמתין עד שמישהו יזמין אותה לרקוד, והיא אינה יכולה פשוט להיות עם חבריה כפי שהייתה רוצה לעשות.
היא נאנחה. זה מיותר. אף אחד לא יזמין אותה לרקוד בכל מקרה. היא צעירה מדי, ו....-
"הוד מלכותך?" סוכריה הרימה את מבטה. מולה עמד נסיך יפה תואר בחליפה לבנה בעלת עיטורים זהובים. שערו היה כהה, ועיניו היו כחולות כמו שני אגמים.
"אני הוא הנסיך ג'רלד." הוא הציג את עצמו. "התואילי להעניק לי ריקוד?" ג'רלד הושיט לה את ידו. סוכריה הסמיקה ולקחה אותה.
"כמובן." היא ענתה.
ג'רלד לקח אותה אל רחבת הריקודים.
בעוד היא רוקדת, היא הבחינה בסטיקי רוקדת עם נער זהוב שיער ובצ'אק רוקד, כנראה בניגוד לרצונו, עם נערה שחורת שיער בשמלה ירוקה.
השיר נגמר, וג'רלד שיחרר אותה. הוא קד לה קלות, והיא קדה בחזרה ושבה לכסאה.
"תודה לתזמורת על הניגונים הערבים," המלכה נעמדה שוב, "אני מקווה שאתם רעבים, כי..." היא נקשה באצבעה, ומלצרים מהודרים יצאו אל האולם, נושאים מגשים מכוסים עם ריחות מפתים.
"בואו נתחיל בסעודה!"