הרפתקאות מתוקות

התוכנית המרושעת של סיוט

סוכריה הביטה במראה הנורא הזה, מבועתת. ברגע אחד סיוט השתלטה על כל עולם הקסם.
סיוט יצאה מהגוף של סטיקי ויצרה לה גוף משלה. היה לה שיער שחור כעורב, עיינים אדומות כדם וגלימה שחורה ארוכה. היא פרשה יידים לצדדים ובאדמה נפער פתח. מתוך הפתח יצאה במה שחורה גדולה ועליה כס מלכות שחור מכוסה עיטורי קורי עכביש. סיוט התיישבה על כס המלכות, חבשה לראשה כתר וחייכה.
"ועכשיו, לסיום הגדול, אני אשאב את הקסם שלך!" היה לה מבט מטורף בעיינים, והיא כיוונה את ידה אל סוכריה.
דבר לא קרה.
החיוך נמחה מפניה של סיוט. "מה קורה כאן? הביאי לי את הקסם שלך, ילדה טיפשה!"
סוכריה גם לא הבינה מה קרה. איך הקסם שלה לא נשאב?
פתאום היא ידעה.
"זה." היא הצביעה על תליון השרשרת שלה. הוא זהר באור זהוב.
"שרשרת? באמת, את חושבת ששרשרת מטופשת תמנע ממני לקחת ממך את הקסם שלך?" אמרה סיוט בזלזול.
"זו השרשרת." התעקשה סוכריה. "קיבלתי אותה מסבתא רבתא שלי. היא מגנה עליי" סוכריה לא ידעה איך היא יודעת את זה, אבל היא פשוט ידעה.
"אם כך, הסירי אותה מיד!" פקדה סיוט. "היא מפריעה לי להשתלט על העולם!"
"לא." סוכריה לא ידעה מאיפה בא אליה האומץ הזה.
"מה כוונתך, לא?" צרחה סיוט בזעם. "הורידי אותה!"
"אני לא אתן לך להשתלט על העולם! אני לא אתן לך לקחת את הקסם מעולם הקסם!" סוכריה צעקה בחזרה.
סיוט הביטה בה כמה שניות בזעם טהור, ואז חיוך מזוויע נפרש על פניה.
"מ-מה?" סוכריה התבלבלה.
"את לא מבינה, ילדה? אני לא זקוקה לקסם שלך. אני עדיין האדם החזק ביותר על הכוכב הזה." היא צחקה צחוק מטורף, וניצוץ שחור בהק בעייניה. "ההתעקשות המגוכחת הזו שלך לא תפריע לתוכנית שלי כלל."
"התוכנית שלך? לא כבר ביצעת אותה?" סוכריה שאלה בפחד.
"ההשתלטות שלי על עולם הקסם היא רק שלב אחד בתוכנית שלי. מה שאני מתכוונת להשיג הוא הרבה יותר גדול מזה." איכשהו הרוגע שלה היה אפילו יותר מלחיץ מכשצעקה.
"מה- מה את מתכוונת להשיג?" שאלה סוכריה, לא בטוחה שהיא רוצה לדעת את התשובה.
סיוט חייכה חיוך זדוני.
"את כדור הארץ, כמובן"