𝕀 𝕙𝕒𝕥𝕖 𝕪𝕠𝕦, 𝕀 𝕝𝕠𝕧𝕖 𝕪𝕠𝕦

פרק 5 - אימא ואבא

*מומלץ לקרוא עם השיר*

"אימא? אבא?" שאלתי בתדהמה.

התחלתי לרתוח מעצבים.

"מה אתם עושים פה? מה נראה לכם שאתם תחזרו אחרי כמה שנים שנטשתם אותנו?" צרחתי עליהם.

ראיתי את רוני מתחילה לבכות ואת דן מחבק אותה בניסיון להרגיע אותה.

"אנחנו באנו לקחת את רוני" אימא אמרה אם אני בכלל יכולה לקרוא לה ככה.

התחלתי לצחוק. ממש חזק.

הם הסתכלו עליי מוזר.

חזרתי לפוקר פייס שלי.

הם הסתכלו עליי כמשוגעת.

"אני בת 18, יש לי אחריות עלייה וגם אם תבואו אליי עם עורך דין אתם לא תצליחו" אמרתי.

"גם רוני לא רוצה, היא בכתה איך שנכנסתם כי היא אפילו לא מכירה אותכם!" אמרתי וצרחתי עליהם לבסוף.

הצרחה הידהדה בבית ואחריה היה שקט מוחלט.

"רוני ודן, תעלו למעלה" אמרתי והם עלו לשחק בחדר המשחקים של רוני שהכנתי במיוחד בשבילה.

הם שתקו והשפילו את ראשם.

"היא הבת שלנו, וגם את!" אימא צעקה עליי.

"אה באמת? לפי מה שאני יודעת ההורים שלי מתים" אמרתי והם פערו את עיניהם ואת פיהם.

"תסגרו ת׳פה שלא יכנס לכם זבוב" אמרתי בחופצה וגילגלתי את עיניי.

"שומרים" צעקתי והשומרים שלי נכנסו.

"כן גברתי" אמרו שני השומרים ביחד.

"למה נתתם להם להיכנס?" שאלתי אותם ושמעו את נימת הכעס בקולי.

"גברתי, הם אמרו שהם הורייך, אני מתנצל" ניל, אחד השומרים אמר והינהנתי.

"אתה יודע, אין לי הורים" אמרתי והתעלמתי ממבטם המאוכזב של "הוריי".

פחחח אעלק הורים, עזבו אותנו כדי לחיות בשקט ופתאום הם רוצים אותי ואת רוני.

בטוח שקורה משהו.

"מצטער גברתי, תרצי שנעשה משהו?" שאל.

עלה רעיון בראשי וחייכתי בזדוניות.

"קח אותם למרתף, תקשור אותם לעמוד, שיעמדו טיפה ואז אני כבר אראה מה אני אעשה להם" אמרתי לשני השומרים והם הינהנו ולקחו אותם למרתף שהצרחות מרת׳ה "אימי" קוראות בשמי.

רק גיחכתי והלכתי לכיוון שני השומרים האחרים שאני הכי סומכת עליהם כי אני מכירה אותם מגיל קטן.

"ניק, ג׳ו" אמרתי והם סובבו את ראשם אליי.

חייכתי אליהם וחיבקתי אותם.