פרק עשרים- אני או הוא

957 56 66
                                    

אני מתעוררת בבוקר לנשימות הכבדות של נועם ששוכב מעליי, העיניים שלו עצומות והוא נראה רגוע מתמיד.
אני לא מתאפקת ומעבירה את היד בשיער שלו בעדינות ורכות, התחושה היא כמו לגעת במלאך.

אני נושכת את שפתי התחתונה ונזכרת בליל אמש, הלילה בו הענקתי את הבתולים שלי לנועם.

לא הייתי משנה שום דבר לגבי אמש.

נועם היה כל כך עדין ומתחשב איתי ואני לא יכולה לחכות לפעם הבאה שהוא יגע בי או יגרום לי להרגיש את מה שהרגשתי בלילה הקודם, אני מתרגשת ממנו אפילו כשהוא כאן איתי.

אני מחייכת מהמחשבה המטופשת ורואה את נועם שמתחיל להתעורר, ״בוקר טוב.״, הוא לוחש ואני דוחפת אותו בעדינות, ״הריח של הבוקר יהרוס לנו את הקשר.״, אני צוחקת ומתיישבת, מחפשת את החזייה שלי שנעלמה אחרי האירועים של אתמול.

״כל הפאקים בי לא מערערים את הקשר שלנו אבל הנשימה שלי על הבוקר כן?״, הוא מחייך ואני מנענעת בראשי, ״אני אסבול אותך אבל הריח.. אפשר לעשות מזה פצצת אטום.״, אני עוקצת וצוחקת חרישות.

נועם מגכח ומושך אותי אליו, ״אני לא מוצאת את החזייה שלי.״, אני מתלוננת והוא נושך את שפתו התחתונה, ״אז תוותרי עליה, אני גם ככה מעדיף אותך בלי.״, הוא קורץ ואני מגלגלת את עיניי.

״אני לא בטוחה שרינה תתלהב כשאני אצא החוצה בלי חזייה וחולצה.״, אני צוחקת.

״בסדר בסדר.״, נועם מוציא מתחת לשמיכה את החזייה והחולצה שלי ואני פוערת את עיניי בהלם, ״זה אתה!״, אני קובעת והוא צוחק ומשתיק אותי בנשיקה.

תחמן.

אני מנענעת בראשי ולובשת את החזייה והחולצה שלי, ״יום טוב לך אדון דאוס.״, אני מחייכת ומגניבה לו נשיקה אחרונה.

אני צריכה לחזור לאוהל כדי לארוז מהר ולהספיק לארוחת הבוקר לפני שחוזרים הביתה.

אני יוצאת מהאוהל של נועם ומתחילה להתקדם אל האוהל שלי אבל מרגישה שריפה בין הרגליים שלי ובקושי מסוגלת ללכת, ״פאק.״, אני לוחשת בכאב.

אני נשענת על אוהל אקראי ובטעות מאבדת שיווי משקל ונופלת עליו, ״תהלוכת בושה?״, דון יוצא מהאוהל ושואל בחיוך ואני מחזירה לו חיוך, ״תהלוכה אבל ללא בושה.״, אני אומרת והוא עוזר לי לקום, ״כן ההיקים על הצוואר אומרים אחרת.״, הוא מצביע ואני מדליקה את המצלמה הקדמית בטלפון ומזדעזעת מהסימנים הבולטים על צווארי, נועם לא התקמצן.

״נועם..״, אני ממלמלת ודון צוחק וחוזר אל האוהל שלו.

אני מתקדמת במהירות עד כמה שאפשר אל האוהל שלי וסוגרת את הריץ רץ אחריי, מתיישבת ונושמת עמוק.

כוכבים ומה שביניהםWhere stories live. Discover now