פרק חמישי- נועם דאוס

805 48 31
                                    

*אזהרה- סצנה גרפית של תקיפה מינית*

אני עומדת באמצע סמטאה חשוכה והנה הוא, עומד שם בתחילת הסמטאה עם מבט רצחני בעיניו, מלקק את שפתיו בגועל.
״השארת אותי חרמן מקודם, אבל עכשיו נמשיך מאיפה שהפסקנו.״, הוא צוחק ומתקדם אליי, אני מתחילה לרוץ אל עבר היציאה מהסמטאה אבל הוא תופס אותי ומפיל אותי אל הרצפה.

״עכשיו את לא תברחי.״, הוא סוטר לי ויורק על פניי.
אני מזועזעת ומבינה שהפעם זה יקרה, הפעם הוא באמת יאנוס אותי.

אני מרותקת אל האדמה, מייבבת בשקט, בכל פעם שאני מנסה לצעוק הוא סוטר לי עד שאני לא מרגישה את הפנים שלי.

הוא קורע את המכנסיים שלי ואת התחתונים.
אני מבועתת עד מוות ממה שעתיד לקרות.

הוא עומד לאנוס אותי.

הוא מוריד את מכנסיו ומכוון את עצמו אל איבר המין שלי, אני צופה בזה באימה ומייבבת.
״בבקשה, בבקשה לא!״, אני צורחת כשהוא מחדיר את איבר המין שלו אל שלי.

״נילי, נילי תתעוררי!״, עלמה מעירה אותי ומצמידה אותי אליה, בעודי מתנשמת ומתנשפת במהירות, המיטה רטובה מהזיעה שלי ואני מרגישה כאילו חזרתי מביקור בגיהנום.

אני דוחפת את פניי בשקע צווארה של עלמה ומתחילה לבכות, אני שונאת אותו, שונאת אותו, שונאת אותו!

״מה קרה נילי? למה צעקת ככה?״, היא מלטפת את ראשי בעודי בוכה.
״הי..ה לי סיו..ט.״, אני משתפת את עלמה בעודי בוכה ומקווה שהיא תבין את מה שאני אומרת.

אני לא יכולה לספר לה שכמעט נאנסתי אתמול, כי היא תספר לאבא שלי והוא ינעל אותי בבית.

״ששש, תירגעי מאמי, זה רק סיוט.״, היא אומרת בקול מתוק ואני עוצמת את עיניי.

הלוואי שזה היה רק סיוט.

.....

את יום שבת העברתי בפורומים של נשים שעברו תקיפה מינית ושם הן משתפות את הסיוט שהן עברו.

כשליאל ואריאל הציעו לי ללכת לקולנוע בערב סירבתי, הן לא הצליחו להבין למה אבל אין בי את היכולת להתמודד עם האמת ולהסביר להן את מה שקרה, כי בעצם אני לא מסוגלת להתמודד כרגע עם מה שקרה.

משהו בי מת ברגע שהוא הניח את ידיו המלוכלכות על הגוף שלי, המבצר הפרטי שלי.
חדר לנפש שלי ולפרטיות שלי.
הרס אותי, מבפנים ומבחוץ.

אני נושמת עמוק ושוכבת במיטה בעודי בוהה בתקרה, לא מצליחה להירדם מהפחד לחלום עוד סיוטים כמו בלילה הקודם.

אני יוצאת אל המרפסת ומחברת את הטלסקופ שלי, צפייה בכוכבים תמיד מרגיעה אותי ומכניסה אותי לפרופורציות.

השמיים היו מלאים בכוכבים והאירו את הרחובות הריקים, המחשבה על זה שהכוכבים שומרים עליי הרגיעה אותי והצלחתי להירדם מאוחר יותר.

כוכבים ומה שביניהםWhere stories live. Discover now