אהבה משולשת/הארי פוטר

-1-

סוף סוף הנסיעה הנוראית הזאת נגמרת, חשב לעצמו הארי.
נמאס לו לנסוע ביחד עם דאדלי לרכבת. נתראה שנה הבא, חשב הארי. הוא הגיע לתחנת הרכבת קינגס קרוס, בין רציף מספר 9 לבין רציף מספר 10. הוא בא להיכנס אבל הוא נתקע בנערה צעירה שנראת בת גילו. ״אוי סליחה לא התכוונתי...״ אמרה הנערה והתקדמה בצעדים קטנים לאחור ונתקעה שוב בנער נוסף. את הנער השני זיהה הארי ישר. מאלפוי. הנערה מעדה ונפלה ומזוודותיו נפלו איתה. לאחר כמה שניות של בהייה, פרצה הנערה בצחוק מתגלגל. ״את בסדר?״ שאל דראקו. ״כן כן, אני מצטערת שנתקעתי בכם ככה״ ענתה לו. דראקו עזר לנערה לקום והארי הרים את המזוודות שלה. ״תודה״.
״איך קוראים לך?״ שאל הארי. ״אמה״ ענתה לו. ״ולכם? זה נראה כאילו אתם מכירים אחד את השני״ שאלה. ״כן בערך משהו כזה.״ סינן דראקו מפיו. ״אני מאלפוי, דראקו מאלפוי״ ״ואני הארי, הארי פו....״ את דבריו של הארי קטעה אמה. ״הארי פוטר, נעים להכיר את שניכם...״ היא חייכה חיוך חמוד. ״אז את תלמידה? בהוגוורטס?״ שאל הארי. ״פוטר, אתה לא מכיר אותה הרי, אז כנראה שהיא תלמידה חדשה.״
אמר דראקו וגילגל את עיניו. בהתעלמות משאלתו של הארי, ״איזה שנה אתם?״ שאלה אמה. ״רביעית״ ענו בפה אחד.
״יפה יפה, אז יש סיכוי שנהיה באותו בית עם אחד מכם.״
״אז את עדיין לא יודעת איזה בית את אה?״ שאל דראקו.
״לא״.
״מקווה בשבילך שלא תתקעי עם פוטר וחבריו״.
״אוי תאמיני לי עדיף לך איתנו מאשר מאלפוי והחבורת שרצים שלהם״ אמר הארי.
״טוב סתמו שניכם, אל תערבו אותי בריבים שלכם... אממ אתם יכולים בבקשה לעזור לי עם המזוודות, הן קצת כבדות לי?״ שאלה אמה.
בלי לענות על השאלה כל אחד מין הבנים לקח מזוודה אחת, והלכו ביחד לכיוון הכניסה לרציף 9 ושלושה רבעים.
~~~ ~~~ ~~~
״וואו אז פשוט נכנסים לקיר ויוצאים כאן? זה מטורף אמאלה״
אמרה אמה בהתרגשות. שלושת הנערים נכנסו לקרון ריק שהיה באזור ושמו שם את המזוודות של אמה. ״תודה רבה לכם״
״שמחתי לעזור״ אמר דראקו בגאווה. ״שמחנו״ הדגיש הארי.
שני הנערים באו לצאת אך הדלתות לא נפתחו. ״שיט..״ סינן הארי מפיו. ״הכל בסדר שם?״ שאלה אמה. ״כנראה שנתקענו״
אמר הארי. ״דווקא היום הדלתות החליטו לנעול את היושבים בפנים, איך אני אמור להישאר עם פוטר ו...אמה... אממ.. סליחה אמה לא התכוונתי״ אמר דראקו. בעיניו היו רואים שהוא דואג מעט. הארי הסתכל על אמה ומבטיהם של דראקו והארי הצטלבו. ״אממ אמה, תגיד... מה אמרת שהשם משפחה שלך?״
שאל הארי. ״או שיט הן אדומות אה?״ אמרה אמה ושיפשפה את עיניה. ״טוב שבו גם ככה לא נראה שתצאו מכאן בקרוב״
הארי ודראקו התיישבו, דראקו ליד אמה והארי מולה.
״אז... את הבת הצעירה של... אממ..״ גימגם דראקו.
״לוציפר.. כן, זאת אני.. נעים להכיר, אמה מורנינגסטאר״
״אממ ואת בהוגוורטס כי..?״ שאל דראקו.
״כי אני מחפשת נשמות חוטאות להעביר לגיהינום״ אמרה אמה תוך כדי שהיא חייכה חיוך גדול וקריפי ועיניה זהרו באור אדום. ברגע אחד החוויר דראקו. הוא ידע שאם מישהו הולך לגיהינום זה הוא. ״סתם צוחקים איתכם צחוקים קצת, אני באה להוגוורטס כי יש קצת בעיות בבית ואבא שלי רוצה שאני אמשיך ללמוד, אז נשלחתי להוגוורטס.״
מהר מאוד דראקו האדים מעט מהמחשבה שהוא האמין לאמה.
הם המשיכו לדבר, יותר נכון אמה המשיכה לדבר עם דראקו ועם הארי בנפרד כי סירבו לדבר אחד עם השני, וכאשר הם כן דיברו הם התחילו לריב.
~~~ ~~~ ~~~
״אז... מי תקע לך מקל בתחת?״ שאלה אמה את דראקו. חיוך שטני נוסף על פניה. ״סלחי לי?״ שאל דראקו. החוצפה, לשאול דבר כזה, לא לומדים נימוסים אצל השדים? חשב דראקו. ״למה אתה כלכך שונא אותו?״ הצביעה אמה על הארי. ״למה שאני לא אשנא אותו?״ ״אמה זה סיפור ארוך שהתחיל מזמן, זה באמת בסדר...״ אמר הארי בניסיון כושל להראות שלא אכפת לו. כושל, אמרתי כבר? ״הארי אתה יודע במה דראקו חושק?״
שאלה אמה. ״מממ... מה?״ שאל הארי בחזרה. ״אוי שטויות נו מה את מזיינת תמוח״ תקף דראקו. באותו הרגע הסתכל דראקו לתוך עיניה של אמה. עיניים ירוקות כאלה, הן משכו אותו והוא יצר איתה קשר עין ארוך. ״במה אתה חושק דראקו?״ שאלה אמה בקול נעים אך תוקפני. דראקו לא היה יכול להסיר את עיניו מעיניה של אמה. הן כלכך מושכות. ״אני... רוצה..״ אמר דראקו. הוא ניסה להתנגד אך לא יכל. ״במה אתה באמת חושק.. דראקו?״ שאלה אמה שוב הפעם בקול רם יותר. ״אמה...תפסיקי..בבקשה״ התחנן דראקו. ״הוא חזק... הוא כאילו התאמן על זה״ אמרה אמה ושברה את הקשר עין. דראקו נפל על הרצפה בעודו מזיע. ״דראקו... אני מצטערת..״ הארי ישב בצד והמום ממה שקורה שם. מי זאת הנערה המסתורית הזאת ואיך דראקו חסין בפני כוחות של הבת של השטן?חשב לעצמו הארי. ״ ״איך עשית את זה?״ שאל הארי. ״פוטר תבין, הבת של השטן בכבודו ובעצמו עומדת כאן. ברור שיש לה כוחות מוזרים.״ ״דראקו תיזהר במילים שלך״, ״אלה מה, את כלום בהתחשב אליי. את חצוית דם.. ואני טהור דם. את כלום. אולי זה רעיון טוב שתלכי לגריפנדור עם החברים של פוטר״ כמה שניות לאחר שסיים את המשפט שלו דלתות הקרון נפתחו ובכניסה אליו עמדו רון והרמיוני. ״יופי הגיע הזמן שתכירו, תכירי, פוטר והחברים המוגבלים שלו, הג׳ינג׳י והבוצדמית״ אמר דראקו ויצא מהקרונית. ״מה קרה פה?״ שאלה הרמיוני. ״עזבי סיפור ארוך״ ענה לה הארי. ״למה היית עם דראקו באותו קרון כלכך הרבה זמן?״ שאל רון. ״אמרתי לכם שזה סיפור ארוך לא? אני לא רוצה לדבר על זה!!״ צעק הארי. במשך כמה שניות דממה שררה בקרונית. הראשונה ששברה אותה הייתה אמה. ״היי נעים להכיר, אני אמה, אני תלמידה חדשה, אתם בטח הרמיוני ורון נכון?״ שאלה אמה. ״נעים מאוד אמה, מאיפה את יודעת שאלה אנחנו?״ שאלה הרמיוני. ״דראקו אמר עליכם.. אוי סליחה חשב עליכם״ ענתה אמה, סומק קטן הופיע על לחייה. ״מה? מה זאת אומרת חשב עלינו? את יודעת לקרוא מחשבות?? איזה מגניב!!״ אמר רון. ״אוקיי הארי אתה מוכן לעזור לי להסביר להם מה שהסברתי לך ולדראקו?״ שאלה אמה. ״ברשותך״ ענה לה הארי. ״כמו שאמרתי, אני אמה.. אמה מורנינגסטאר״ ברגע אחד פניהם של רון והרמיוני החווירו. הארי ישב מהצד, הוא פשוט הקשיב והסתכל עליה. היא יפה, ומצחיקה. הארי ואמה צחקו במשך כמה דקות ברגע שרון שאל מה היא עושה בהוגוורטס. היא ענתה לו בדיוק את אותו הדבר שהיא ענתה לדראקו. בפעם השניה שהוא שמע את שה בה הרבה יותר מצחיק. ״האמת, אני מקווה שאני אהיה גריפנדור, אני שמחה שהכרתי אתכם, אתם ממש חמודים וכיף לי לבלות איתכם.״ אמרה אמה בעודה עדיין צוחקת מרון שאכל סוכרייה בטעם נזלת.
~~~ ~~~ ~~~
מעבר זמן: ארוחת ערב
כל התלמידים כבר ישבו בבתיהם. ״תלמידים יקרים, השנה מצטרפת תלמידה חדשה, קבלו את תלמידת השנה הרביעית החדשה, אמה מורנינגסטאר.״ אמר דמבלדור. ברגע שאמה נכנסה לאולם, התחילו הליחשושים. בצורה מפתיעה אמה הלכה בצורה רגועה. היא התעלמה מכל המבטים מופנים אליה.
״איך היא כזאת רגועה? אם זה הייתי אני הייתי מזמן משתין מרוב לחץ״ אמר רון. גם תלמידי שנה ראשונה נכנסו לאולם.
מצנפת המיון מיינה כל אחד מתלמידי שנה א לבתים שונים. חלק לגריפנדור, חלק לסליתרין, חלק לרייבנקלו,הרוב היו בהפאלאפף. אמה הייתה האחרונה. ״אמה מורנינגסטאר״ צעקה מקנוגל. אמה התקדמה בצעדים מהירים לכיוון מצנפת המיון. היא התיישבה על הכיסא, ואפשר היה לשמוע את כל ההתלחשויות שסביבה. ״היא בטוח גריפנדור״ או משהו בסגנון
״אין היא בטוח רייבנקלו״ וגם דברים כמו ״היא סליתרין אתם לא רואים?״ אמה הסתכלה לכיוון הרמיוני, רון והארי. והיא קרצה, אף אחד מהם לא הבין מה פשר הקריצה את הם התעלמו. בנאדם נוסף ראה את הקריצה הזאת, דראקו. משהו במבט שלו ראו שהוא לא אוהב את זה. אך הקריצה הזאת הדליקה אותו.
״גריפנדור!״ צעקה מצנפת המיון. בית גריפנדור מחא כפיים, וגם הפאלפף ורייבנקלו. סליתרין כמובן כמעט ולא. ״סליתרין!״
ברגע זה העולם השתקק, אף איד לא הבין מה קורה. ״מה הולך פה?״ שאלה אמה. ״אמה גשי איתי בדחיפות למשרד, אני צריך לדבר איתך, ארוחה נעימה״ אמר דמבלדור.

מקווה שאהבתם💚 יכול להיות שהפרק היה מעט משעמם
אבל זה כזה פרק התחלתי כזה שהדמויות מסבירות את עצמן וזה. לפרוטוקול אני רוצה שתדעו שאמה עם עיניים ירוקות, יש לה שיער חום ארוך ושופע, אף קטן. היא מפותחת מעט ויש לה חזה קטן וישבן כזה סביר (איך מסבירים גודל של ישבן) מה לדעתכם קרה לדראקו שהוא חסין בפניי הכוחות של אמה? למה אמה התחלקה לשני בתים? הכל. בפרק הבא.