"Always in my heart "

הסוד/הצעקה

אני ירדתי למטה והייתי בהלם. ראיתי את סיימון שותה קפה בחוץ ואת אמא שלי עם חלוק. ראיתי אותה באה אליי מהר
״היי לואי הוא לא יודע שאתה והארי יוצאים עדיין אז מה הוא עושה כאן??״
״את האמת שאין לי שמץ של מושג. רק תשמרי על זה בסוד.״
״ברור ברור״
״רגע איך את יודעצ בכלל שאנחנו שומרים על זה בסוד ?״
״אמא של הארי״
הנהנתי ומהר הלכתי לספה.
״היי סיימון״ חייכתי כיאלו לא קרה כלום.
״אמא של לואי זה בסדר אם תשאירי אותנו לבד כאן?״
היא הסתכלה עליי והינהנתי לה.
״כן בסדר״ היא אמרה ועלתה לחדר שלה.
״לואי.אני חשבתי שהבהרתי את עצמי טוב. ומסתבר שלא אה?״
אני לא יכולתי לדבר כי הבנתי שהוא יודע.
״על...על מה אתה מדבר?״
סיימון:״ לואי די ! מספיק ודי! אמרתי לך כבר. אתה והארי לא יכולים להיות ביחד !! זה לא יקרה לואי תפסיק. תשכח מזה.
עכשיו אני לא אמרתי כלום להארי. ״
לא יכולתי להכחיש.
״אז מה אתה עושה אני לא מבין? לאן אתה חותר?״
״לואי. אתה הולך להיפרד ממנו. אני אל יכול לתת לכם להתחיל להקליט את האלבום החדש שלכם בלי שתיפרדו. ״
״אני לא הולך להיפרד מהארי תשכח מזה סיימון !״
״לואי תקשיב לי עכשיו ותקשיב לי טוב. אתה חתום על חוזה שאתה לא יכול לצאת איתו. לא משנה מה תעשה אם תצא מוואן דיירקשן זה לא משנה אתה לא יכול לצאת מהחוזה. עד שהוא יגמר אתה צריל לשמוע לי. ״
״מה ? איזה חוזה ?״ אני נבהלתי ואז הכל חזר עליי וראיתי את סיימון מחייך.
״אתה החתמת אותי על חוזה שאני והארי נפגשנו זה היה זה נכון? אתה ראית שאני בכלל לא הקשבתי לך נכון? אתה ידעת.״
הוא פשוט ישב וחייך. החיוך שלו הוא שבר אותי.
״אני צריך ללכת. אבל אתה תעשה את זה.״
התחלתי לבכות. כל כך לבכות. לחשוב שאני צריך לשובר להארי את הלב??״
סיימון יצא ופשוט נשברתי על הריצפה.
ופתאום אני שומע את אמא שלי צועקת ואני רצתי מהר לחדר שלה וראיתי אותה מפרקסת פשוט על הריצפה אני הרמתי אותה והתקשרתי מהר לאמבולנס והבכי לא הפסיק.
החיים שלי נהרסו אני חשבתי. לא ידעתי שזה עוד כלום אבל הנה. אמא שלי מתגרשת שוב היא חולה ואני צריך לשבור את הלב לחבר שלי. ״
כואב לי. אני סובל. אבל לא היה לי אף אחד
לא נרדמתי כי לא התקשרו אליי מהבית חולים כל הלילה אבל בבוקר התקשרו ואמרו שהיא בסדר. אבל לצערי היא צריכה להישאר בבית חולים. אני נרגעתי. הלכתי לבקר אותה והכל היה בסדר תודה לאל. נשארתי איתה כל היום ופתאום הארי צלצל אליי.
הארי: ״לואי. לואי שלי. אתה בסדר?״
סיפרתי לו על כל מה שקרה עם אמא שלי היום ושהם התגרשו.
חוץ מסיימון. לא אמרתי לו.
לואי:״ אני בסדר אמא שלי יותר טוב אבל היא צריכה להישאר בבית חולים...״
הארי :״ אוי אתה רוצה שאני אבוא ? רציתי שתבוא אליי היום אבל לא ידעצי שזה ככה...״
לואי:״ לא לא זה בסדר, אתה רוצה שאני אבוא אליך? אין לי בעיה.
הארי:״ אז ביום בשש ?״
לואי:״ אוקיי אין בעיה. אני אראה אותך הארי ביי בייב״
כאב לי לקרוא לו ככה בידיעה שאני צריך לשבור לו את
הלב היום.
אמא שלי התעוררה סוף סוף וסיפרתי לה הכל ובכיתי לה כל כך הרבה. הרגשתי רע שאני יכול לצאת מהבית חולים ואני עדיין מתבכיין לה. עצוב לי שהיא בבית חולים שהיא עובדת בו.
״אתה חייב ? אתה יודע אפשר להגיש תביעה ולקבוע עם עורך דין ואפשר גם ...״
״אמא״ אמרתי לה בייאוש.
״אי אפשר. הוא גם סוחר לי מישהי בשם אלינור שאני צריך לעשות כיאלו אני יוצא איתה...״
״מה?!?״ היא ממש ממש התעצבנה.
״אמא אני אוהב אותך בואי נשים הכל בצד רגע. פליסיטה עם שרלוט הם בדרך עם דניאל חבר שלך.״
״יופי מתי הם יג... רגע מה? איך אתה ... ״
״ אמא אני מפרגן לך באמת והכל בסדר אני יודע. אבל. ז ה בסדר עם אני אשאיר את השם טומלינסון? אני באמת אוהב את
מארק...״
״ אוי יפה שלי ברור אני איתך בכל בחירה שלך !״
״אני אוהב אותך אמא״
התחבקנו ולא הפסקנו.