"Always in my heart "

המפגש/החתונה

פוב לואי:
אנחנו בהכנות לחתונה. עוד שבועיים.
שבועיים. איך בכלל אפשר.
נכנסנו לאולם והקישוטים, האווירה, השולחנות המעוצבים, האוכל...
שום דבר לא משך את עייני. אני רציתי את הארי... ולזה אני מתכוון.
אני לא בכלל האמנתי... לא רציתי להאמין בכלל.
אני הולך לחיות את שאר החיים שלי עם אלינור. ולא עם הארי. הארולד שלי.

״לולי מה אתה-״
״אלינור מה יש לך?״
״מה לואי...? מה... מה עשיתי?״
״מה את קוראת לי ככה באיזה קטע!?״
״אהההה אוי סליחה לו אני לא התכוונתי אני-....״
״את יכולה בבקשה לצאת?״
״אני... כן... סליחה...״

היא היתה חייבת להגיד את זה... היא יודעת שרק אמא שלי הייתה קוראת לי ככה אז למה.
אוף אמא אני מתגעגע אלייך כל כך. עם היית יכול לפגוש אותך רק עוד פעם אחת הייתי עושה הכל. אבל זהו אני חייב להתחתן עם אלינור.
ושום דבר לא יעזור יותר...

פוב הארי:
״נייל מה אתה חושב שאני יכול לעשות?״ שאלתי אותו...
״אני באמת לא יודע הארולד... אולי פשוט תבקש אותו?״
״מה זאת אומרת? הוא לא חפץ נייל״
״לא לא לא הארי ... הכוונה זה להציע לו...״
הסתכלתי עליו והייתי בהלם. אולי באמת זה מה שאני צריך לעשות.
״נייל אתה גאון!! יש לי רעיון יואו... אבל עם זה לא עובד.
אני מפסיק...״
״מה אתה הולך לעשות הארי??״
״את זה אני לא אגלה לך״ ועשיתי לו פרצוף מצחיק.
התחלנו לדב ולצחוק עד שהוא נרדם עליי.
נייל לא השתנה לעולם. הוא תמיד ישאר התינוק של הלהקה והחבר הכי טוב שלי. פתאם בדלת שלי מישהו פשוט פתח אותה וראינו ליאם פותח בבהלה ומתחיל לצחוק, כי נייל התעורר בבהלה
״מה קורההההה״
״ליאם מה אתה שפוי?״ נייל שאל אותו והוא שיפשף את עיניו.
״נייל תרגע אמרתי לו לבוא״ אמרתי וחיבקתי כל כך חזק את ליאם.
כמה שהתגעגעתי אליו.
״אוי הארי כמה שהתגעגעתי אליכםם יואו״ ליאם אמר וקפץ על הספה
כל היום היינו ביחד אכלנו שתינו ראינו סרטים צחקנו מלא ופשוט שכחתי מכל הדברים הרעים. ושכחתי כמה כיף היה לי איתם.
פתאם מישהו דפק בדלת. הלב שלי דפק. בבקשה רק שזה לא לואי.
או שזה כן יהיה לואי? אני כבר לא יודע. ליאם מיהר לפתוח ו...

״זאיןןןןןן״ ליאם צרח וחיבק אותו חזק כל כך ומרוב שחיבק אותו הוא הרים אותו.
״לי...ליאם... ליאם... אני לא נושם... לי..״
״אוי סליחה. מה קורה זאיןןן״
״בסדר מה איתך ליאם״ הוא אמר. הם היו חברים כל כך טובים זה ידוע.

״בוא תצטרף אלינוו״
היינו בדיוק באמצע סרט.
״זאין״ אמרתי וקמתי על רגליי והסתכלתי עליו.
״הארולד״ הוא אמר. והתחבקנו ומשום מה התחלנו לבכות.
״אוי הארי אני כל כך מצטער״
״זה בסדר זאין זה בסדר.״
״אני כל כך התגעגעתי אליך הארי״
״גם אני אליך זאין, גם אני״

אחרי שכולם התחבקו בכו צחקו כולנו נרדמנו על הספה.
אני נרדמתי אחרון וכל מחשבות שלי היו שהרגשתי כיאלו אנחנו בוגדים בלואי. כי הפגשנו בלעדיו....
אבל עם הרעיון שלי יעבוד. אנחנו ניפגש כולם ונצחק על זה.