"Always in my heart "

פרק מיוחד:הזכרונות.

כולנו בכינו בהופעה האחרונה.
לפני ההופעה האחרונה סיפרנו את זה למעריצים.
זה היה ההופעה הכי קשה שהייתה עד היום. יותר קשה מההופעה שאני והארי בכינו בה. זה היה נורא.
אחרי זה כולנו ישבנו בחדר במלון בפעם האחרונה.
והעלינו זכרונות.
״נייל אתה זוכר שמישהו בא להרביץ לך והעפתי אותה?״
כולם התחילו לצחוק.
״כן אני זוכר זאין. גם היה את הפעם שמישהו מהX factor דרך עליי והתחלת לצעוק עליו.״
״אני זוכררר״
״אתם זוכרים את קווין?? ואת החלום שלי?״
כולם צחקו וצעקו ״כןןן כןן״.
״אתם זוכרים שהארי שר את השיר "little thing" והוא אמר לו וזאין הזהרת אותי לפני שהוא יגיד את זה״
אמרתי והסתכלתי על הארי. זה היה מוזר. אבל הזכרון הזה היה חייב לעלות. אלה הוא כן צחק. אבל היה שבור מפנים.
״היי נייל זוכר שהתחלת לבכות ובאתי לשיר איתך?״
״אני זוכר כולם אמרו עלינו כמה אנחנו חברים טובים״
״זוכר לואי את הלילה שדחפתי לך עוגה לפנים??״
״נייל טיפה קשה לי לשכוח. כי לא יכולתי לשמוע שעההה״
כולם התחילו לצחוק וכל אחד העלה זכרון אחר וזה היה מדהים.
כולנו צחקנו כיאלו אנחנו בוידאו דיירי.
״היי רגע אנחנו צריכים לעשות היום וידאו דיירי?״
״אני בהלם כן. וזה האחרון. היום זה היום הארבעים.״
כי לא עשינו כל יום עשינו בכרך כל שבוע.
״וזה יצא גם על הלילה האחרון של ההופעה...״
הארי דיבר. ״כן... אתם מוכנים?״ נאנחנו.
פתחנו מצלמה.  שמנו וואנזי. והתחלנו.
״hello, we, are, one , direction"
דיברנו העלינו זכרונות זאין הסביר את כל הדברים למה הוא עוזב צחקנו בכינו התרגשנו. זה היה וידאו דיירי כואב.
אבל כיף. בדיוק באנו לסגור את המצלמה וסיימון צעק אלינו:
״יאללה וואן דיירקשן בואו הולכים״
אמרנו ביי למצלמה וסגרנו אותה. זה הייתה המצלמה שצילמנו בא את כל הוידאו דיירי. גם של פעם. דיברנו אני הארי ליאם ונייל. על לתת לזאין את המצלמה. הכפלנו את כל הוידאו עם ושמרנו בתוך ארגז של דיסקים. אבל גם נשאר בתוך המצלמה כל הוידאוים. באנו אליו כולנו.
״זאין זה מאיתנו. אתה יודע שתמיד את היכול לחזור אלינו...״
״תודה חברה. אני אוהב אותכם.״
והתחבקנו וכאן הוא התחיל לדבר איתנו.
״נייל.Nialler שלי. אני עדיין לא אתן לאף אחד לפגוע בך. אתה משהו מיוחד נייל. אני מקווה שתמצא מישהי שמביאה לך רק טוב כי עם היא תפגע בך אתה יודע שאני אעיף גם אותה נכון?? אני אוהב אותך נייל אתה באמת משהו מיוחד.״
הוא הביא לו בובה של ארנב. מסתבר שבX factor זאין לקח את זה לנייל.
הוא צחק ואמר לזאין שהוא אוהב אותו והלך למקום ישיבה שלו במטוס.
״הארי...Hazza אני אוהב אותך כל כך. אני איתך תמיד. אני תמיד אהיה שם בשבילך אתה יודע נכון? אני לא עוזב אותך אף פעם. אני מודה לך על כל הדברים שעשית בשבילי. אתה תמיד הייתה כאן. אני אוהב אותך.״
הוא הביא להארי בנדנה. אני זוכר שהארי אלווה לו את זה.
״זאין אני אוהב אותך כל כך״ הוא חיבק אותו והלך למקום ישיבה שלו.״
״ליאם. Payno שלי. אני כל כך אוהב אותך. היה לי איתך כל כל הרבה עברתי איתך כל כך הרבה.
שתדע הנשיקה הזו. שהייתה לנו. היא לא הייתה סתם. לדעתי היה יכול להיות בינינו משהו. אבל הוא היה נגמר אז אני שמח שנשארנו ככה חברים. אניק ומה להביא לך את החולצה שלי.
של היום שהתנשקנו. גם עם זה לא אמר כלום. היום הזה היה יום מיוחד בשבילי.״
״זאין אתה תמיד תיהיה אצלי בלב. לא משנה לאן תלך. תמיד יש לך כאן מקום אצלי.״ הוא הביא לו את החולצה וליאם חיבק את זאין חזק כל כך. חיבוק של דקה ואז ליאם חזר למקום ישיבה שלו.
״לואי. Lou. לו שלי. אני אוהב אותך. אתה מבין אותי נכון?
את היודע שהחברות בינינו היא משהו לנצח(ככה חשבנו)
אתה יודע שאני אוהב אותך ולא משנה מה יקרה אני תמיד יהיה לצידך ואני תמיד כאן בשבילך תתקשר בכל שעה אני איתך.
אני יעזור לך בכל מה שאתה צריך אני אוהב אותך לואי אתה משהו מיוחד. אני מרגיש שהחברות שלנו שונה. אני אוהב אותך לואי כל כך. הבאתי לך כאן את זה.״
זה היה הבובה. הבובה של היונה קווין.
״אני חזרתי לאולפן ושמרתי אותה אצלי כי תמיד הצטערתי על זה שבחלום לא עזרתי לך.  לואי אני אוהב אותך״
הסתכלתי על הבובה שמתי אאתה בצד וחיבקתי את זאין.
והתחלתי לבכות כי זה כל כך קשה לי. הוא אח שלי.
זה כמו שאח שלי יעזוב אותי. אני אוהב אותו ואני בחיים לא יעזוב אותו. התחבקנו איזה עשר דקות היינו ביחד וחזרתי למקום ישיבה שלי. שקמתי כבר היינו חזרה בלונדון.
והשיחה הזו. השיחה שגרמה לי לקחת את האוטו שלי לדפוק נסיעה לדונקסטר. לבית שלי.