"Always in my heart "

אמא

השיחה הזו.
״כדי לך לבוא לבית חולים בדונקסטר לאמך יש נשימות אחרונות.״
״נשימות אחרונות״ ואני חשבתי שלא יכול להיות יותר גרוע.
אתם לא רוצים אפילו להרגיש מה שאני מרגיש כרגע.
אני לא יודע מה לעשות. לקחתי את המכונית שלי ונסעתי לשם כמו משוגע. שוטרים צעקו לי לאט. אבל לא הקשבתי. שום דבר לא עניין אותי. אז אין תקווה? אני לא מבין. אני לא עכלתי.
זה היה נורא.
״אמא. אמא שלי. אמא שלי עומדת...״
אני לא הצלחתי להגיד את אפילו.
הגעתי לבית חולים ואני רואה אותה שוכבת שם עם כולם.
עם דייזי פיבי שרלוט פליסיטה דניאל ואפילו מארק.
״אוי לולי שלי בוא אליי״ היא קראה לי.
אני רצתי והתחלתי לבכות עליה ופליסיטה שמה עליי את היד שלה.
פתאם הרופא נכנס ואמר :״ מיס ג׳והאנה... נשארו לך שעתיים...״ ראו שכאב לו לבשר את זה הוא היה רופא צעיר ממש. 
היא הינהנה וכולנו לא הפסקנו לבכות אפילו מארק וכולם.
זה היה כמו להיות בסיוט אחד גדול. התפללתי לקום בבוקר ולגלות שהכל היה חלום. 
כל אחד דיבר איתה לבד ואני הייתי אחרון.
״אוי לולי שלי בן יפה שלי, אני רוצה שתבטיח לי. תעשה את זה. בגדול. בשבילי ובשביל עצמך. ותצא עם מי שאתה רוצה אני תמיד כאן איתך בלב״ והיא שמה יד על החזה שלי.
״לולי. אני אוהבת אותך. אתה הבן היחיד שלי אין לי עוד אהבה של אמא לבן אז אתה מקבל את הכל. אתה תצליח. ואם תיפול אתה תקום. ״
אני לא התאפקתי אני נשברתי מולה.
״אמא. איך את יכולה ללכת לנו ככה. איך אני לא מבין. בכלל למה לא אמרת לי שחזרת לבית חולים. אמא כמה שאני אוהב אותך ... אני לא רוצה שתלכי אני רוצה שתיהיהי איתי.
שתיהיהי כאן תמיד. ״
״אבל לולי. אני תמיד כאן איתך. תמיד תמיד תמיד. תסתכל לשמיים אני שם. אתה לא תאבד אף פעם. ותדבר איתי כמה שאתה רוצה. אני תמיד יהיה כאן.״
״אמא... אני אוהב אותך. סליחה על הכל.
שאי פעם צעקתי או התעצבנתי עלייך. ועל כל דבר אחר סליחה.
את אמא מדהימה. ואני אוהב אותך כל כך ואני לא רוצה שתלכי״
התחבקנו. רבע שעה של חיבוקים ובכי. חצי שעה. זה הכל.
עם כולם היא דיברה.
היא רצתה קצת זמן לעצמה. אבל לא ידעתי מה היא עושה שם.
התבאסתי רציתי איתה עוד זמן אבל ברור שהיא תצטרך זמן לעצמה כולם צריכים את זה לפני ש... אני לא יכול זה קשה לי אפילו רק לחשוב את זה.
״יש לה עשר דקות. כדי לכם להיות איתה.״
עשר דקות. עשר. נכנסנו ועשר דקות לא בכינו. העלינו זכרונות. כל מיני דברים שקרו לנו וצחקנו כל כך הרבה ופתאום זה קרה.
זה היה היא צחקה והיא הרגישה פתאם לא טוב.
הי הרגישה את זה עולה בכל הגוף שלה ככה היא תיארה לפ יש היא.... הלכה...
״אני אוהבת אותכם. מארק דניאל דייזי פיבי פליסיטה שרלוט לואי...״ וזהו. כאן זה נגמר. אוצי היא הספיקה להגיד. והיא נפטרה עם יד עליי. נשברנו. כולנו. זה היה נורא.
הוציאו אותנו מהחדר וכולנו נישקנו אותה. חיבקנו אותה.
ויצאנו. זהו. זה היה נורא. שיצאנו הביאו לכל אחד מאיתנו קלטות ומכתבים. זה ממנה. שה מה שהיא עשתה באותו זמן רשמה לכולנו הכל ועשה לנו כל מיני קלטות.
היא רשמה על זה :״ תצפו מתי שתרצו ותקראו מתי שמתחשק. אוהב אמא שלכם, ג׳ואנה״.
אני רציתי אבל לא רציתי לצפות. את המכתב קראתי.
הרגשתי אותה. היא אמרה
״אני רומה שירשמו לי בתגובות באינסטגרם הוא עשה את זה.
אני רוצה לשמוע את קולך עד לשמיים. אני רוצה אותך עם הארי לולי שלי. אני רוצה שתיהיה עם מי שאתה אוהב. ״
זה חלק קטן ממכתב ארוך. והתחלתי לצפות.
״הלו לולי.
מה איתך?? נרגעת קצת? סליחה על כל הבלאגן שגמרתי. 
איך אתה מרגיש ?אני אוהבת אותך לולי. אוהבת אוהבת אוהבת.
אני מאחלת לך יום טוב ושבוע נפלא. אל תן לי להשפיע עליך ועל שמחת החיים שלך יותר מידי. אני אוהבת אותך ותמיד כאן איתך אתה יודע את זה כן לולי? אני אוהבת אותך...״
היא המשיכה וסיפרה כמה סיפורים עליי וזהו אמרה להתראות וזהו. לא הצלחתי לישון. אני לא יודע אפילו איך להתחיל את החיים שלי מחר.