"קיי זה אבוד! החומר הזה פשוט לא נכנס לי לראש" הנחתי את הראש על השולחן והסתכלתי על אית'ן בעיני פאפי.
"את פשוט צריכה להתרכז,בלי הסחות דעת" אמר תוך כדי שהוא ממשיך להתעסק בטלפון שלו.
כן יופי ממש מורה מצוין, כל הזמן רק בטלפון במקום לעזור לתלמידתו המתקשה.
"איך אני אמורה להתרכז כשאתה לא עוזר לי!" התחלתי להתעצבן
"כן,אני יודע שהיופי שלי הוא הסחת דעת ממש טובה,אבל מתוקה את צריכה לפחות לנסות להתעלם ממנו ולהמשיך לפתור את תרגיל עשרים וחמש." גיחך עלי והמשיך להתעסק בטלפון שלו במבט משועשע.
זהו! זה הגיע לי עד כאן!
"טוב אני הולכת היה ממש נחמד,תודה על שום דבר!." אמרתי מתאפקת לא להרביץ לו,
"מה? לאן את הולכת?" סוף סוף הרים את מבטו מהטלפון שלו לכיווני.
"הביתה" קמתי מהכיסא לכיוון הדלת.
"אבל עוד לא גמרת פה" קם גם הוא וחסם לי את הדרך.
"זוז" התעצבנתי,
"לא" שילב את ידיו על חזהו הרחב "לא עד שתסיימי לפתור את התרגילים שהיו לשיעורי בית" הביט בי במבט אדיש.
"אוח" נאנחתי כשהבנתי שאין לי דרך מוצא וחזרתי לשבת על הכסא השחור שאית'ן הקציב לי לשיעור.
אחרי בערך שעה גמרתי את כל התרגילים.
"אחח" קפצתי על מיטתו הענקית ומתחתי את שריריי התפוסים מישיבה ממושכת על הכסא.
"רואה לא היה כזה קשה.." אית'ן גיחך על התנהגותי.
"זה היה לוקח לנו הרבה יותר מהר אם היית עוזר!" קראתי לכיוונו והסתכלתי לתיקרה.
פתאום הוא היה בטווח ראייתי "אולי אבל היה נחמד מאוד לראות אותך מתעצבנת" גיחך עדיין נשאר מעלי.
"סדיסטי" מילמלתי
"מה אמרת" הרים גבה
"כלום" חייכתי חיוך תמים
"לא שמעתי"
"בעיה שלך"
"את תשלמי על זה" הזהיר אבל אני רק הוצאתי לו לשון לא מתייחסת לאיום שלו.
"אני הזהרתי" פתאום הוא נצמד אלי והתחיל לדגדג אותי.
"די די תפסיק!" צחקתי.
"יש לי מזל שאת רגישה" צחק יחד איתי
"אתה עוד תשלם על זה!" הבטחתי
"יש לך צחוק מקסים" הביט בי ברכות ועצר ממעשיו.
"ת-תודה" הסמקתי מנסה לקום למרות שהוא עדיין היה מעלי ורק הביט בי,לא היה רעיון ממש חכם לנסות לקום לבד כי עכשיו הפנים שלנו היו ממש קרובות, אם הוא היה מטה את פיו טיפה למטה הוא היה נוגע בקצה האף שלי.
"זוז" ציוויתי במבט רציני
"ואם אני לא רוצה?" אתגר במבטו
"פשוט קום" נאנחתי ודחפתי אותו
"מה קרה?" שאל במבט מבולבל
"אני צריכה ללכת" אספתי את חפציי וזזתי לכיוון הדלת.
"ג'ס את בסדר?"
"אמרתי לך לא לקרוא לי ככה נכון?!" התעצבנתי בפעם העשירית להיום,הקשר הזה כל כך לא בריא לי!
יצאתי מהדלת והתקבלתי בברכה על ידי אלוף.
"היי חמוד! אתה יכול לזוז בבקשה?" שאלתי אותו במבט חושש תוך כדי שאני מנסה להתרחק ממנו כמה שאני רק יכולה כמובן שהוא לא הקשיב ורק המשיך לבהות בי ולהתנשף עם הלשון.
"אל מי את מדברת?"אית'ן בא מאחורי
"עם הכלב שלך,הוא לא מקשיב לי!"
שמעתי אותו צוחק, זה היה צחוק יפה,צחוק מהפנט.
"בוא אלוף." קרא לו אחרי שנרגע טיפה אבל עדיין היה על פרצפו חיוך ענק.
הוא ליווה אותי לדלת ועצרתי בפיתחה הוא נעצר לידי בבילבול "צריכה לווי גם עד הבית?" שאל במבט זומם על פניו, ניסיתי לענות אבל יצא מפי רק גמגום בעודי מנסה למצוא תירוץ טוב הוא עושה צעד לקראתי לא יכולתי להוריד את מבטי עיניו הכחולות כים סוער ואמר "את באה או שאת רוצה להשאר לישון כאן ביחד איתי?"
"לא!!" עניתי ישר בביטחון.
הוא מחק וענה "חבל יכל להיות כיף" לא נתן לי לענות והמשיך לקראת שער הבית .
כשהגענו לפתח ביתי אחרי הליכה דוממת גמגמתי "ת-תודה שליוות אותי.היה לי נחמד היום. ניפגש מחר בבית ספר?"
"כן,גם לי היה נחמד.." אמר והחל להסתובב ללכת.
"אה רגע עוד דבר אחד!" הסתובב פתאום ונשק על לחיי הימנית.
"עכשיו זה הפך מיום נחמד ליום מושלם" חייך והעביר קבוצת שיער שנפלה מהקליפס שלי אל מאחורי אוזני.
עמדתי מופתעת בלי יכולת לנוע או להגיב.
"ביי ג'סי נפגש מחר" אמר לאחר שראה שאני עדיין בהלם,חייך אלי חיוך מסנוור והתחיל לצעוד לכיוון ביתו שנמצא כמה בתים מהבית שלי.
"ב-ביי!" צעקתי בחיוך וראיתי איך הרים את ידו בסימן ששמע אותי.
נכנסתי לביתי עם חיוך ענקי על פני.
אולי אית'ן לא נוראי אחרי הכל?
YOU ARE READING
Beautiful
Romanceהוא גיחך " אם כך בואי נתחיל בהתערבות ג'סי". והתחיל להראות לי דרך שונה לפתור את סוג התרגילים הזה. וכמובן שהצלחתי מיד והוא ניצח. "אוקיי, מה אתה רוצה?" הכרזתי בתבוסה בעוד אני מרחיקה את המחברת ממני. "נשיקה". האם החיצוניות של האדם היא בעצם מסכה כדי להסתי...
