"גסיקה!" שמעתי את אימי קוראת לי מהקומה שלהם בדיוק כשהנחתי את ידי על ידית הדלת במטרה לצאת מהבית לכיוון המכונית שלי.
תכננתי לבלות את כל אחר הצהוריים שלי ביחד עם ג'ין ומיקו.
אני מרגישה שנטשתי אותן לטובת תרגולים עם ג'ייק בהם נפגשנו אחרי בית הספר באחד הבית שלנו לתרגל ולשפר את המשחק שלנו בהצגה.
מאית'ן התחמתקתי מאז האזהרה שלא לגבי דרק אח של ג'ייק.
לא יצא לי לדבר איתו מאז,ניסיתי,אבל בכל פעם הוא מצא דרך להתחמק שפשוט ויתרתי.
אם מקודם חשבתי שבין אית'ן לג'ייק יש מריבה אז עכשיו אני בטוחה שדרק הוא גם חלק מהמשוואה.
וואו כל הכבוד הבלשית אנג'לו, מצאת עוד קצה חוט שמוביל לעוד הרבה שאלות.
מה הקשר בין איתן לאח של ג'ייק?
למה ג'ייק נראה אשם בכל מה שקשור לאית'ן?
איך דר-
"ג'סיקה! את שמעת מה אמרתי?" חזרה אימי וירדה במדרגות בעודה עונדת את העגילים שלה לראות מה לקח לי כל כך הרבה זמן לענות ובעודה שמה את ובכך קטעה את פינת הבילוש הקטנה שלי.
"לא אמא,סליחה. מה אמרת?" הבטתי לעברה בוחנת את הלבוש הערב שלה.
רגע אחד...לבוש ערב?
לאאא זה היה היום שלי לצאת!
"שאלתי אם את תוכלי לשמור היום על טומי,הבייביסיטר שלו חולה ואני ואבא צריכים לצאת היום לארוחת ערב אצל חברים שגרים רחוק ולכן אנחנו יוצאים עכשיו."
"אבל אמא,קבעתי כבר עם חברות!"
"אז אולי שהן יבואו לכאן?
בבקשה מותק הארוחה הזאת ממש חשובה לנו" הביטה בלי בפרצוף מתחנן.
"לאא,אין שום סיכוי שהן יבואו, אוקי?! שום סיכוי".
"היי!" ג'יין קפצה עלי בחיבוק ענק ברגע שפתחתי לה את הדלת.
"היי ג'יין, בואי תכנסי.מיקה כבר כאן"
הכנסתי אותה בדלת והובלתי אותה לסלון לשבת לצד מיקה על הספה הלבנה.
"אוו איזה חמוד! היי טומי, קוראים לי ג'יין ואני החברה של ג'ס!" רכנה בהתלהבות אל עבר טום הקטן שישב על השטיח ושיחק בצעצועים האהובים עליו.
כן,אז בסוף נכנעתי לתחנונים של אימי, ביקשתי מגין ומיקה אם אפשר לדחות את היציאה ליום אחר ושבנתיים הן יבואו אלי ויעזרו לי לשמור על סטיץ השובב הקטן.
"היי ג'ין, רוצה לשחק עם הדינו שלי?" הושיט אליה את בובת הדינוזאור הירוקה האהובה א
עליו.
"כן בטח שאני רוצה!" לקחה אותה ג'ין בהתלהבות יתר ולחשה לכיווני "אח שלך כזה חמוד.לא מבינה למה התלוננת עליו כזה הרבה, הוא פשוט כזה מלאך קטן" צבטה את לחייו הקטנטנות בין אצבע לאגודל וזכתה למבט מצמית מצידו.
"כן ממש מלאך,יותר לכיוון של שרץ בזמן האחרון" גיחכתי בשקט לכיוון מיקה שנשכבה לי על הרגליים והדליקה את הטלוויזיה על תוכנית אקראית ששודרה.
"בל בואי הנה!" אמא אמרה שתשחקי איתי!"
"טוב טוב סטיץ, אני באה" ירדתי מהספה בקפיצה מפילה את מיקה על הדרך
ודרך אגב חטפתי על זה כרית ישר לפרצוף.
"במה משחקים?" שאלתי את טום אחרי שיתאוששתי מהכרית סלון.
"צריך להציל את הנסיכה מהדרקון יורק האש!" המכשפה המרוסעת חטפה אותה מאהוב ליבה הנסיך!"
"למה תמיד זה חייב להיות נסיכה טובה ודרקון רשע? למה אי אפשר שהדרקון יהיה טוב?" שאלה מיקה וירדה גם היא אלינו לשטיח.
"את מוכנה בבקשה להשאיר את אח שלי תמים ולא להכניס לו רעיונות לראש?" נאנחתי בחיוך,
"מה את רוצה, שהוא לא ידע איל החיים באמת מתנהלים?" אמרה לי ופנתה אל טומי "בחיים האמיתיים הבנות תמיד מצילות את הבנים"
"זה לא תמיד נכון" היקשתי
"אבל לרב זה ככה" ג'ין חייכה אלי ותמכה במיקה.
"אז אני רוצה שהנסיכה תציל את המכשפה מהנסיך הרסע!" אמר בהחלטיות טום והלביש על עצמו פרצוף כעוס כאלו הנסיך הרע השתלט עליו.
"הנסיכות לא תמיד טובות!"
"נו מה?! תגידי לי החלטת לשגע לי את הילד?!"
"זה לא אשמתי!"
"טוב עיזבי תעשי מה שבאלך,אני פורשת מהשטויות האלה. לכו תצילו את מי שבאלכם" קיבלתי עלי את הדין, מודעת לזה שזה יהיה השעת משחק הכי משונה שהיתה ותהיה לי בזמן הקרוב.
"קדימה!" התלהבה גם ג'ין ונמשכה ביחד עם טום לתוך המשחק.
וככה עבר לו כל אחר הצהוריים בחיפוש אחר השזיף הקסום ובהצלת הדרקון המסכן מידי הנסיכה הנוראה שהיה תקוע במכונת כביסה כי מיקה חשבה שזה מטופש להתקע בארמון מפני שזה כיף ולא צריך בכלל הצלה, ועל הדרך הרסנו לטום את הילדות והתמימות האגדית
"ביי ביי טומי אני אתגעגע אליך כל כך!" התייפחה ג'ין וחיבקה את טומי בפעם העשרים וארבע בעשר דקות האחרונות
"ביי ביי" מילמל טומי בבישנות לנוכח כל גילויי החיבה של גין,
"ביי,נפגש מחר בבית ספר!" נפרדתי מהן פעם אחרונה וסגרתי את הדלת.
אחרי מריבות רבות הצלחתי להרדים את טום והתיישבתי קצת לקרוא.
בעוד אני מגיע לקטע הדרמתי בספר קפצתי מצליל שהגיע מקרוב אלי.
הרמתי את הטלפון וראיתי שקיבלתי הודעה חדשה.
-ערה?-
ההודעה הייתה מדרק.
שלוםםם אנשים סבלניים שליייי
סליחה סליחה סליחהה שלא העלתי הרבה זמן
הייתה לי תקופה מממש מסובכת🥴
מקווה שיעבור מהר ואוכל שוב לכתוב כראוי🥰
לילה טוב אהובות😍😍
אשמח שתגידו לי מה דעתכן, לטוב ולרע😚😚
YOU ARE READING
Beautiful
Romanceהוא גיחך " אם כך בואי נתחיל בהתערבות ג'סי". והתחיל להראות לי דרך שונה לפתור את סוג התרגילים הזה. וכמובן שהצלחתי מיד והוא ניצח. "אוקיי, מה אתה רוצה?" הכרזתי בתבוסה בעוד אני מרחיקה את המחברת ממני. "נשיקה". האם החיצוניות של האדם היא בעצם מסכה כדי להסתי...
