Larry stylinson - once in a life time

פרק 1|הארי

״אתה יודע, פעם אמא שלי אמרה לי שכשנמצא את הנפש התאומה שלנו, זה יהיה קל, נהיה מאושרים, יהיו משברים. הם קיימים. אבל כל היופי בנפש תאומה, זה שאתם יודעים לפתור אותם. אתם תסלחו להם לא משנה מה. כי אתם באמת אוהבים אותם. זה יהיה פשוט, רק.. רק אהבה. לפעמים יהיה קשה. אבל נהיה מאושרים. יותר מאושרים ממה שחשבנו שנוכל להיות, אם אנחנו לא מאושרים, זה לא הם.
הנפש התאומה שלנו, אמורים לגרום לנו לחייך, בזמן שאנחנו בוכים.״ נעצרתי ולקחתי נשימה עמוקה
ואתה? אתה גורם לי לבכות, בזמן שאני מחייך.״ המשכתי בדרמטיות

״האז, אני מצטער בסדר? תאמין לי אני מצטער. אני אוהב אותך. אני לא מושלם אני יודע את זה. אתה לא מושלם גם, אבל כל הרעיון בשלמות זה הפגמים, הפגמים שגורמים לך להיות מי שאתה, גורמים לך להשלים את השני, לפעמים להפגע, לפעמים לפגוע, אבל בסופו של יום להיות מאושרים, להבין אחד את השני,  לאהוב.״
הוא לא מבין, חשבתי. אם הוא היה מבין הוא היה עוזב אותי, אנחנו חייבים להפרד. זה לא הוא.
״יהיה בסדר, אני פה״ הוא לחש ונעמד בעקבותיי, ״לא..לא. זה אמור להיות קל.״ מילמלתי והתחלתי להתרחק לכיוון הדלת ״האז״ שמעתי אותו צועק בזמן שרצתי, לא שמתי לב לאן. רק רציתי להיות לבד.

בלי לשים לב הגעתי לבית של גמה, ואו- הוא מאוד רחוק מהבית שלי ושל לו, הסתכלתי על השעה, 14:30
אני רץ כבר שעה? ואו, התיישבתי והתחלתי לחשוב, למה זה לא הוא? אני רוצה שהוא יהיה הנפש התאומה שלי. זה בולשיט, זה לא יכול להיות קל, זאת אהבה. זה אף פעם לא קל. או שזה כי לא מצאתי את הנפש התאומה שלי עדיין?

נפרדתי ממנו? כן, נפרדנו. אני, אני נפרדתי ממנו. זאת אשמתי. התחלתי להרגיש את ליבי דופק באיטיות, ראשי התחיל להסתחרר ולפתע בחילה קטנה הופיעה. אין יותר הארי ולואי, זה נגמר. הרגשתי דמעה ראשונה יורדת על פני, מה עם ליאם נייל וזאין? מה נגיד להם? הם לא ידעו בכלל שהיינו ביחד, אז שנפרדנו? איך נסביר להם את זה שאי אפשר להפגש יותר, איך הם יגיבו לזה שאנחנו אוהבים בנים.
בתיאום מושלם אור מסך הטלפון נדלק וראיתי הודעה מנייל, פתחתי אותה והתחלתי לקרוא ״הי אחי, אנחנו נפגשים היום בערב אצל ליאם כן?״ שכחתי מזה לחלוטין. התחלתי לחשוב במהירות ודפיקות ליבי התאימו את עצמן לקצב במחשבה. אני, לואי, אצל ליאם.. אולי לואי לא בא בכלל? אני מקווה, זה יהיה מוזר. התחלתי להקליד מהר, ״הי ניילר, גם לואי בא?״ לא לא הוא יחשוד, מחקתי וכתבתי מחדש ״ברור אחי, כולם באים?״ כן, זה אחד טוב, הוא בחיים לא יחשוד, שלחתי והנחתי את הטלפון.
ניסיתי לרוקן את ראשי ממחשבות, ולאט לאט שקעתי בקולות הציפורים שמסביב, במעט המכוניות שנסעו בכביש, בכלבים של השכנים, ובאנשים המאושרים שעברו ברחוב, חייכו אלי, והמשיכו בדממה. שקעתי במוזיקה שבקעה מהטלפון שלי, שקעתי בקול של לואי המתנגן במוחי, בכל הזכרונות, הרגשות, ויותר מהכל, שקעתי בגעגוע אליו, אומנם אני נפרדתי ממנו, ורק לפני שעה, אבל אני מתגעגע אליו.

כמעט שכחתי שאני מחוץ לבית של אחותי ופתאום הדלת נפתחה ״ביי גמ'״ חבר שלה צעק וסובב את ראשו לכיווני, כשהדלת החומה עדיין הייתה חצי פתוחה ״אה, היי האז? מה אתה עושה פה?״ הוא אמר וקיוויתי שגמה לא שמעה אך שנייה אחכ ראיתי אותה בפתח הדלת עם פרצוף מבולבל ״האז דביל מה אתה עושה פה ולמה אתה על הרצפה, תקום.״ היא אמרה בנימת צחוק אך ראיתי על עינייה שהיא דואגת, היא תמיד ככ דואגת. היא ראתה שקרה משהו ״אוקיי, ביי טום״ היא אמרה מהר וחיבקה אותו, כשהוא הלך היא סימנה לי להכנס ונכנסתי בזהירות אחריה, הצגעגעתי אליה.
״זה קשור ללו? רבתם?״ הסתכלתי עליה בחיוך קטן וסימנתי כן בראשי, ״הו האז, נפרדתם?״ היא חיבקה אותי במהירות והזלתי דמעה ״מעולם לא סיפרתי לך״ לחשתי לה בזמן החיבוק והיא צחקה ״באמת חשבת שלא רואים עליכם? כולם מהמרים על מתי תספרו כבר, כולנו יודעים, ותומכים.״ פתאום חשבתי על נייל, ההודעה ששלחתי לו, אולי הוא ענה.
שיחררתי את החיבוק ופתחתי את הטלפון, הוא ענה. ״מה קרה?״ גמה שאלה במבט מודאג, אני ככ אוהב אותה. היא תמיד ככ דואגת. היא האחות הכי טובה שיכלתי לבקש. נייל שלח הודעה, אנרתי והתחלתי להקריא לה ״כן כולנו נבוא, למה?״ והסברתי לה ששאלתי אותו אם כולנו נבוא היום בערב לליאם ״אתה מפחד שלואי יהיה שם״ היא אמרה וראיתי שהיא הבינה, היה לה מבט מנחם בעיניים. חייכתי והקראתי את ההודעה הבאה ״האז, קרה משהו עם לו?״ גמה הסתכלתה עלי במבט של ״תספר לו, הוא כבר יודע. תדבר איתו.״ התחלתי להקליד במהירות, ״לא קרה כלום, אני עם גמה אז אני כנראה לא אוכל לבוא היום.״ שלחתי ובדיוק נכנסה שיחה מזאין ״חתיכת דביל נפרדת ממנו? שברת לו את הלב ימטומטם״ הוא צעק ושמעתי את לואי ברקע מבקש מזאין להפסיק ״לו שתוק הוא שבר לך את הלב ואני אשבור לו את היד״ ניתקתי מהר והתיישבתי על הכיסא הקרוב. ״האז, בוא נלך לגיי בר, תתאושש קצת״ היא אמרה בחיוך וראיתי אותה קצת מסמיקה, אז החלטתי להביך אותה עוד קצת ״אבל בנות יתחילו איתך גמ'״ אמרתי בצחוק והיא הסתובבה ״כן אני יודעת״ היא אמרה בקול הכי מובך ששמעתי בחיי

״הולכים?״ היא אמרה, ויצאנו מהדלת, סגרתי אותה מאחורי בזמן שגמה נכנסה לרכב. נסענו כשעה לבר, כמעט שכחתי שהוא קרוב ללואי, אבל הוא עם הבנים, מה הסיכוי שניפגש.

״יהיה בסדר, זה הזמן לעבור הלאה.״ היא לחשה שלי כשראתה שנלחצתי לפני שנכנסו לבר, היו שם ככ הרבה אנשים. ״אני לא רוצה לעבור הלאה״ לחשתי בחזרה
——————————
אמאלה חבחכחכחכחחכח תהנו נראה לי אפ יהיה פה מישהו בכלל 🥲🧚🏻‍♀️