Larry stylinson - once in a life time

פרק 6|לואי

״רגע נייל, תדבר ברור. מה קרה להארי?״ ליאם אמר לטלפון, כשנייל בצד השני.
״הארי.. הוא.. בית חולים.. בואו..״ נייל אמר בגינגום ואני התרסקתי על הרצפה והתחלתי לבכות ״אנחנו באים״ זאין אמר במהירות והוא וליאם יצאו מהדלת בזמן שאני בהיתי בקיר והרגשתי את הדמעות נופלות מעיניי בלי שליטה ״לו? אתה בא?״ זאין שאל והנדתי את ראשי בהלם,כשאני בקושי מצליח לזוז מפחד ״לואי, הוא יהיה בסדר. הוא מריך אותך עכשיו. בוא נלך לבית חולים, בבקשה?״ קמתי בלי רצון ונסענו לבית חולים שהנחנו שהארי בו.
״שלום, מה אתם צריכים?״ פקידת הקבלה שאלה אותנו ״הארי סטיילס. הארי. הארי סטיילס.״ אמרתי, מעט מגמגם ורועד, היא הקלעדה במחשב, כנראה את שמו ומלמלה ״הארי סטיילס״ כמה פעמים ״לא, הוא לא פה. מצטערת״ החלפנו כמה מבטים והתחלנו להלחץ, ליאם הצקשר במהירות לנייל וכולנו החכנו הלוך ושוב במסדרון הבית חולים, למרות שצעקו עלינו כמה פעמים, ״איפה אתםם?״ שמעתי את נייל מתחיל לגבר בטלפון של ליאם, שכנראה היה על פול ווליום. ״אנחנו פה, בבית חולים שהארי לא נמצא בו.״ התרסקתי למשמע שם בית חולים, התיישבתי על הכיסא הקרוב וקברתי את ראשי בין ידיי. זה שעה ורבע נסיעה. והוא צריך אותי. עכשיו.
״לו, ככל שנצא יותר מוקדם נגיע יותר מוקדם.״ זאין אמר ומשך אותי מהשרוול לכיוון דלת היציאה, נכנסו למכונית של זאין ונסענו במהירות, אני חושב שנרדמתי באיזשהו שלב כי אני בקושי זוכר משהו, אבל זה לא החלק החשוב.
נכנסו במהירות לבית החולים ״הארי סטיילס. איפה הוא.״ הםקידה נבהלה מהטון הפוקדני אך שאלה בקול נינוח ״מה אתם בשבילו?״ וסידרה אתם משקפיים ״חברים הכי טובים ובן זוג. איפה הוא.״ אני חושב שהפעם העא נבהלה ממהירות הדיבור, היה מאוד קשה לנתח את הבעת פנייה מעבר לזכוכית, ״חדר28 , הוא מאושפז במצב בינוני, בהצלחה״ היא אמרה ורצנו לכיוון החדר בזמן שליאם צעק לא תודה בלי להסתכל לאחור, דפקנו על החדר שהיה כתוב שהוא מספר 28 וקולו של נייל ענה לנו, נכנסו במהירות לחדר, הארי שכב שם. כנראה מחוסר הכרה. מלא במכות ופצעים. הוא נראה במצב ככ רע. לא עמדתי בזה וברחתי מהר מהחדר. המחשבה שאני יכולה לאבד אותו. ואפילו לא אמרתי לו שאני אוהב אותו ושאני מצטער. רצתי במהירות לשירותים והתחלתי לבכות כמו שלא בכיתי כל חיי. אני- אני לא יכול לאבד אותו. מסתבר שנייל בא אחרי והוא חיבק אותי ״הוא יהיה בסדר.״ הוא לחש, ניסיתי לנגב את הדמעות אבל רק ירדו עוד. התיישבנו בזהירות על הרצפה ״מה בדיוק קרה שם?״ שאלתי, מפחד. מאוד מפחד. ״אמ.. אוקיי״ הוא אמר ולקח נשימה עמוקה ״הוא.. יצא מהבית, ונשכב על הכביש. הוא התחיל לבכות ולצרוח ו.. הוא לא שם לב שמגיעה מכונית, ו..״ הוא אמר וחיבק אותי שוב ״זאת לא.. לא התאבדות, נכון?״ הוא סימן לא בראשו, מהסס. מה שגרם לי קצת לחשוד.. אבל העדפתי לחשוב שלא. אם זאת הצאבדות, זה בגללי. הייתי ככ מגעיל אליו. זה רק באשמתי.
״זאין״ לחשתי אחרי שגררתי אוצו מחוץ לחדר ״אני אוהב אותו. אם הוא מתעורר, אני הולך לספר לו. אני לא יכול לוותר עליו.״ נעצרתי ובלעתי את הרוק שהצטבר בפי ״אם מישהו מאיתנו ימות, לפחות שנמות קצת יותר מאושרים, אחד עם השני. ננצל את החיים עד הסוף. חיים פעם אחת״ אמרתי והוא חיבק אותי ״חיים פעם אחת״ הוא לחש בחזרה

פרק 6ב |הארי
פתחתי את עיניי בזהירות, התחלתי להרגיש את הכאב מתפשט בגופי. לקחתי נשימה אחת עמוקה, לא ציפיתי שזה ככ יכאב. ראיתי את נייל וליאם בחדר, ואור לבן כואב. ״איפה..איפה זאין?״ גימגמתי ״ו..ולואי?״ הם החליפו מבטים וליאם יצא, ואז ראיתי שנייל ישן, רציתי להעיר אותו אבל הוא ככ יכעס. אחרי כמה שניות ראיתי את לואי נכנס בריצה וקשה הסתכלתי עליו ניסה להתיישר ולהראות כאילו הוא לא מתלהב ״מגניב אתה חיי״ הוא אמר והרגשתי את ליבי נופל, זאין הכניס לו מרפק ולואי הסתכל עליו, לא ממש הצלחתי לזהות את סוג המבט, אבל שנייה אחרי זה לואי התקרב אלי ולחש ״הארי, אני אוהב אותך. חיים פעם אחת. אני ככ מפחד לאבד אותך. לא אכפת לי אם נשמות תאומות. כל מה שאכפת לי זה שתהיה לידי.״ הוא קירב את ראשו לראשי ונישק אותי בזהירות, הוא התנצק ושאל אותי במבט אם אני מסכים, חייכתי. ככ התגעגעתי אליו, נגעתי בידו והצמדתי את שפתיי לשפתיו, הוא בזהירות נשך את שפתי התחתונה וחזר לנשק אותי. ״אה רגע-״ נייל אמר כשהוא התעורר משנתו, מה שעצר לנו את הרגע הרומנטי וכולנו הסתכלנו עליו וצחקנו, לואי התיישב ליד וחיבק אותי, הוא שאל בזהירות איך אני והאם אני בסדר, בזווית העין ראיתי את זאין מסתכל על ליאם אבל החלטתי להתעלם, זה כנראה כלום. ״אני אוהב אותך. בבקשה אל תעזוב אותי שוב״ הפעם טני הייתי זה שדיבר, הרופאה נכנסה בשקט ״מחר אתה משתחרר, לא שברת כלום והכל בסדר, רק עדיף להשאר פה למקרה שמשהו יקרה, ואז אפשר להשתחרר. תרגיש טוב״היא אמה ויצאה ואז קלטתי שכל הזמן הזה לואי הסתכל עלי, הסתכלתי עליו בחזרה, ״תתנשקו כבר המתח המיני פה פוצץ את הבניין״ נייל אמר וחזר לישון, למרות שכולנו ידענו שהעיניים שלו חצי פתוחות והוא מחכה שנתנשק, התקרבתי עליו וחיבקתי אותו, ״תודה״ לחשתי. אני אפילו לא יודע על מה. ככ התגעגעתי אליו.

״התגעגעתי אלייך״ הוא אמר כשהתיישב בכיסא הגבוה של הבר, הורדתי שוט ובלי לשים לב צעקתי ״אני אוהב אותך״ ושנינו התחלנו לצחוק, התנשקנו בסינכרון מושלם והוא שם את ידיו בחיבוק מאחורי העורף שלי, ״ככ הצגעגעתי״ לחשתי וחזרתי לנשק אותו. אני מאוהב בו בצורה שאי אפשר להסביר. אני באמת לא חשבתי שאפשר להיות כל כך מאוהב. בלי לשים לב גמה התיישבה לידנו, למרות שלא קראנו לה ואמרה ״טוב די כבר זוג יונים״ הפסקנו והסתכלנו עליה בזמן שהיא שתתה בירה וכולנו צחקנו ״נייל קרא לי וסיפר לי הכל ״איך אתה?״ היא שאלה, בדאגה כמובן, ״אני בסדר, מרגיש יותר טוב״ אמרתי בזמן שהסתכלתי על לו, ״הי גמ״ זאין נעמד לידנו והוריד שש שוטים. שש. אוקיי.. כנראה משהו קרה. לואי ירד מהכיסא השחור והתקדם לכיוון זאין, לא שמעתי מה הם אומרים אבל המבט של לואי הסביר לי שהוא לא ציפה לזה, ״נוווו מה קרהה״ שאלתי כשהוא התיעשב בחזרה לידנו, ״חכו ותראו״ הוא אמר וציחקק, לא הבנתי למה הוא מצכוון עד שראיתי את זאין מנשק את ליאם. ״זאין.. אני אוהב בנות.״ ליאם לחש ונישק את זאין בחזרה ״אני מבולבל״ לחשתי ״זה כנראה האלכוהול״ לואי לחש בחזרה
—
בואו נתעלם מכמה שהפרק הזה מזעזע אבל הפרק הבא>>>>