Larry stylinson - once in a life time

פרק 8|הארי

-אחרי כחצי שנה-
מה אתה רוצה? אתה רוצה שאני אבכה ואשתולל?״ לחשתי לו בתסכול ״אני רוצה״ הוא התחיל ושתק לרגע ״שתהיה בסדר״ הוא השפיל את מבטו ואני חושב שגם דמעה ירדה מעיניו, הוא ניסה לחבק אותי אל דחפתי אותו אחורה ״האז-״ הוא אמר בהיסוס
״אתה בגדת. סליחה זה טוב ויפה, אבל אתה באמת חושב שזה פשוט יסדר הכל?״ אמרתי והוא הניד בראשו.
ניסיתי לבטא את מה שאני מרגיש, כעס? יאוש? תסכול? מרגיש נבגד? עייף. ״דיי״ מלמלתי בטעות ״אני אוהב אותך״ הוא לחש לפני שיצא מהדלת הכבדה והתרסקתי על הרצפה, קברתי את ראשי בין רגליי והדמעות ירדו ללא שליטה.

בלי לחשוב פתחתי במהירות את הטלפון ושלחתי לגמה הודעה, ״ביי״ זה כל מה שהיה כתוב בה. קמתי מהרצפה בבכי וניגשתי לסכין החדה ביותר במטבח, הצמדתי אותה אותה לידי ונבהלתי ממהירות הדם שיצא, עליתי בזהירות לגג הבניין שבו הייתי, ״ביי עולם״ מלמלתי והתכוננתי לנתק את רגליי מקצה גג הבניין ואת נשמתי מגופי

״ה-הא-הארי.״ שמעתי קול מוכר מדי קורא לי מאחורי והתחלתי לרעוד והדמעות חזרו לרדת במהירות על פניי, הצלחתי להרגיש את הפחד בקולה, הסתובבתי בזהירות ״גמ-״ מלמלתי ״אני לא יכול- בבקשה תתני לי למות.״ המשכתי, מגמגם קצת יותר
״הארי. יהיה בסדר, אני מבטיחה. הכל- הכל יהיה בסדר. רק תן לי יד, ואני אלווה אותך בכל התהליך. תן לחיים הזדמנות. חיים פעם אחת.״ ראיתי הכל מטושטש בגלל הדמעות הרבות שזלגו על פניי

זוג עיניים כחולות נעמדו מולי ונישקו אותי בעדינות את שפתיי ״בגדת״ לחשתי ״הייתי שיכור, אני מצטער״ הרגשתי את כל טיפות הרצון לחיות הבודדות נעלמות, רגליי מתנתקות בזהירות וגופיי נופל מהבניין, שנייה אחרי שסימנתי בשפתיי ״סליחה״
הדבר האחרון ששמעתי הוא את אחותי, הבן אדם היחיד שהיה איתי צועקת את שמי, בקול הכי שבור ששמעתי כל חיי.
—
אנחנו הולכים להתעלם באלגנטיות מהפרק הזה