Larry stylinson - once in a life time

פרק 3|הארי

השעה 8:30, התעוררתי מקול צלצול השעון המעורר, הראש שלי כאב והייתי עייף. הנחתי שהלכתי לישון מאוחר אתמול.
פתחתי את הטלפון וראיתי הודעה מגמה ״האז אתם לא נשמות תאומות, זה לא משנה אם הוא מתגעגע אלייך, זה לא הוא״ קראתי באיטיות בגלל כאב הראש ונזכרתי לאט לאט שנפרדתי אתמול מלואי, ואו. נכנסתי לצאט שלי עם נייל והתחלתי להקליד במהירות ״ניילר״ שלחתי את ההודעה ״אני ולו נפרדנו?״ שלחתי שוב וסגרתי את הטלפון. קמתי והלכתי לכיוון המטבח, ראיתי את טום בסלון והסחרחורת התחילה להתחזק ״טום? מה?״ לחשתי ״בוקר טוב הארי״ פתאום הבנתי, אני בבית של גמה, ועכשיו היא בעבודה. והסחרחורת והבחילה? בטח השתכרנו אתמול, נפרדנו ונשברתי אז הלכנו לשכוח מהכל, ככ אופייני לנו. ״יש אוכל?״ שאלתי באדישות וחיכיתי שהוא יענה בזמן שפתחתי את הטלפון שלי לאחר צפצוף שכנראה נגרם מהודעה, ראיתי הודעה מנייל והוא ענה ״כן״ אך הוא המשיך להקליד ושנייה אלכ הוא שלח ״אבל הוא מתגעגע אלייך, הוא אוהב אותך. אתם נועדתם לזה, זה לא יכול להיות קל.״ קראתי בלי לשים לב שטום הכין לי קורנפלקס עם חלב, הנחתי שזה הדבר היחיד שיש להם לאכול בבית. הציישבתי והתחלתי לאכול בשקט
״טום, אהבה?״ שאלתי בלחש ״אהבה, היא קלה, כמו שכולם אומרים?״
המשכתי, בקול קצת יותר גבוה ״הארי, את האמת? אהבה היא האחרונה שתהיה קלה. זה ככ..״ הוא נעצר וראיתי על עיניו שהוא מחפש את המילה המתאימה ״מסורבלת. משונה, אולי קצת.. מפחידה? פוגעת?״ הוא המשיך וחייכתי, חיוך של הבנה, אבל גם כאב. ״עם גמה, זה פשוט?״ שאלתי והוא שתק, לאחר כדקה הוא הניד בראשו וחייך ״אהבה אף פעם לא פשוטה, אני לא יודע מה אמרו לך, כל עוד אתה אוהב אותה-״ הוא אמר ונדחפתי באמצע ״אותו״ אמרתי בחיוך ״-אותו״ הוא המשיך ״כל עוד אתה אוהב אותו והוא אוהב אותך, זאת אהבה. אני לא יודע מי זה. אבל תדמיין עכשיו, שהוא נכנס, הוא מחבק אותך, ולוחש לך שהוא אוהב אותך, אתה מרגיש מאוהב?״ הוא שאל בזמן שעצמתי את עיניי ודמיינתי את מה שהוא אמר, ״אני יותר מאוהב ממה שאי פעם הייתי״ אמרתי בחיוך, אבל זה לא הדדי, חשהתי. ״לך אליו. אתה מאוהב.״ הוא אמר וניסה לגרום לי להגיע לכיוון הדלת ״ביי״ לחשתי ויצאתי בזהירות מהדלת

נכנסתי למונית הלבנה, התיישבתי על הכיסא ונתתי לנהג את הכתובת של לואי. השענתי את ראשי על המשענת השחורה ופתחתי את הטלפון ״אני בדרך אליו.״ כתבתי לנייל בזהירות והנחתי את הטלפון, ניסיתי להשקע בדרך הזזה במהירות, בכל האנשים ברחוב, בעננים, אל ראשי בער ממחשבות. מה הוא יגיד? מה *אני* אגיד? מה יקרה? הוא באמת אוהב אותי? כמעט התפוצצתי ממחשבות אך רטט הטלפון החזיר אותי למציאות, לחצתי על הכפתור בצד הטלפון והמסך נדלק, הייתה לי הודעה אחת מנייל, פתחתי אותה וראיתי שהוא כתב ״תזהר״. נלחצתי טיפה, אבל כנראה שאני עדיין קצת שיכור מאתמול והייתי בככ הרבה היי שלא הצלחתי להפסיק להתלהב

אחרי כעשרים דקות הגענו, נעמדתי מול הדלת החומה שפעם הייתה מובילה לבית של שנינו, בזהירות דפקתי על הדלת. חיכיתי כשתי דקות ואף אחד לא עונה אולי הוא ישן? אולי הוא עם מישהו? אולי קרה משהו? התחלתי לחשוב והלחץ חזק. תרגע, הכל בסדר. תתקשר זאין או משהו, הוא בטח יודע מה קרה.
חייגתי באיטיות למספר של זאין, אך הוא סינן. אוקיי, בטוח הם ישנים, לא קרה משהו. למה שיקרה? נלחצתי טיפה וניסיתי להרגיע את עצמי, תתקשר לליאם, ליאם בטוח יענה, זה ליאם. התקשרתי בזהירות ואחרי כדקה הוא ענה ״הי?״ הוא אנר בהיסוס ״ליאם איפה לו?״ שאלתי במהירות והוא שתק ״למה?״ הוא הגיב ״אני.. צריך להגיד לו משהו״ אמרתי ״צריך להגיד לו משהו״ הוא חזר בלחש, כך שבקושי שמעתי ״הוא אצל זאין, אל תלך אליו.״ הוא אמר וניתק במהירות. הוא אצל זאין. זה בערך.. חצי שעה נסיעה? איך אני אמור להגיע- אין לי מספיק כסף כדי למסוע עד לזאין. לא חשבתי שאני אצטרך לנסוע יותר מהבית של גמה עד לפה, אז לא הבאתי ככ הרבה.
התיישבתי על הרצפה ים הגב לדלת והחזקתי את ראשי בין הידיים, ישבתי כך כעשר דקות עד שפתחתי את הטלפון, נכנסתי לצאט עם לואי וראיתי שאתמול בלילה הוא מחק הודעה. אני לא מאמין שפספסתי את זה. התחלתי להקליד, ״הי לו.. אני מניח שקרה משהו, הלוואי שיכלתי להיות לידך עכשיו ולהגיד לך כמה אני אוהב אותך, להגעד לך שלא אכפת לי אם זה אמור להיות קל, העיקר שתהיה לידי. להגיד לך כמה אני מתגעגע. לחבק אותך, רק חיבוק קטן. אני מקווה שנסדר את זה ושלא עשיתי טעות גדולה מדי. אוהב תמיד, האז.״ נעצרתי שנייה לפני השליחה ומחקתי הכל ״סליחה״ הקלדתי שוב והרגשתי דמעות מצחילות לרדת, זרקתי את הטלפון והתפרקתי על הרצפה, יהיה בסדר. לחשתי לעצמי.
—
משעמם לי ברמה לא בריאה אבל כאילו תהנו למרות שאין פה אשכרה אף אחד🤠🥲