Larry stylinson - once in a life time

פרק לא זוכרת כמה

הארי:
פתחתי את היומן, והתחלתי לקרוע את כל דפיו, כל מה שכתבתי בו. כל מה שכתבתי.
היה שם שמחה, עצב, דמעות, פחד, לחץ. היה שם הכל. ובאותו רגע שהכל צף, קראתי הכל לחתיכות.
כמו הלב שלי, לא? חשבתי לעצמי כן, בדיוק כמו הלב שלך. עניתי, לעצמי. נשכבתי במיטה בוכה בזמן שמחשבות הציפו את מוחי, באיטיות עיניי נעצמו, ונרדמתי

לואי:
נשכבתי במיטתי והשענתי בעשינות את ראשי על הכרית הגדולה, התחלתי להרגיש כאב חד בליבי, כאילו מישהו לוקח בובת וודו ודוקר אותה מלא פעמים בלב. התחלתי לצחוק מהמחשבה הזאת, מה שרק כאב לכאב גדול יותר.
״באמת בגדת?״ זאין שאל, ״כאילו, באמת רצית לבגוד?״ סימנתי לא בראשי, ״אפילו לא רציתי לנשק אותו״ התחלתי לרעוד והדמעות הצטברו בעיניי. זאין חיבק אותי במהירות ״תגיד להארי, הוא יבין.״
״אני לא יכול״ מלמלתי
—
קחו משהו שכתבתי לפני מלא זמן ומאז ירדה לי המוטיבציה לנשום, 😻🤜🏻