לואי:
נכנסתי לחדר של הארי באיטיות, הרגשתי את הנוכחות שלו בחדר, את הריח שלו.
פתחתי מגירות וחיבקתי בגדים, קראתי את ספריו ובכיתי על הכריות.
פתחתי בזהירות את היומן שמצאתי בתוך הכרית שלו, רןב העמודים היו קרועים, אבל התחלתי לקרוא את מעט העמודים שנשארו
״לפני חצי שנה, הייתי מאושר. באמת. באמת מאושר. עכשיו? אני לא חושב שיש דבר כזה בכלל. אסור לי לשמוח על אף אחד, כולם שונאים אותי, אני לבד. לואי בגד. ליאם זאין ונייל לא מדברים איתי. גמה תמיד עסוקה.
אני בכלל חשוב למישהו? מישהו רוצה אותי פאקינג חי? זה לא מרגיש ככה. אני רוצה שמישהו ישים לב לכמה אני שבור, יחבק אותי. יגעד לע שיהיה בסדר. שלוותר לא שווה את זה. שמישהו באמת יגרום להכל לעבור.״
עצרתי את הקריאה. הוא באמת הרגיש ככה. הרגשתי את ליבי נשבר לרסיסים כשקראתי את השורה הבאה
״לואי לא אוהב אותי, איך יהיה בסדר. הוא בגד. אני לא רוצה לחיות בלעדיו״ עצרתי שוב, לקחתי עט שהונח על השולחן וכתבתי בשוליים ״גם אני לא רוצה לחיות בלעדייך האז״
גיימס:
אני לא יכול. ״הארי-״ ניסיתי להגיד לפני שהוא נישק אותי ״לואי. תחכה לו.״
לואי:
הלכתי לכיוון המטבח, מתוסכל ועצבני על עצמי. לא חשבתי רק ךקחתי את הסכין הגדולה שעמדה שם, והצמדתי אותה לחלק הקדמי של ידי, לחצתי את הסכין על היד ו
זאין:
שמעתי בום במטבח ורצנו במהירות מהחצר למטבח, ראיתי את לואי על הרצפה, כשכל ידו דם, ליאם כבר היה לידו בוכה ומנסה לגרום לו לחזור ״הוא יהיה בסדר.״
הארי:
ראיתי הבזקים של לואי לידי, הולך וחוזר, הולך וחוזר. לפי הטלוויזיה הוא.. פגע בעצמו., עכשיו הוא.. אני מפחד.
אני צריך אותו חי. ככ מגיע לו לחיות חיים מלאים.
״אתה יכול לעזור לו, אבל תצטרך להקריב קצת מעצמך״ גיימס אמר, ואיכשהו שוב הופיע משום מקום
״כ..כמה.. כמה קצ.. כמה קצת?״ אמרתי, שוב מגמגם
לואי:
פתחתי את עיניי באיטיות, סביבי חדר לבן, ומעלי איש שאני לא מזהה ״היי״ שמעתי קול מוכר מדי
YOU ARE READING
Larry stylinson - once in a life time
Fanfic"הנפש התאומה שלנו, אמורים לגרום לנו לחייך, בזמן שאנחנו בוכים. ואתה? אתה גורם לי לבכות, בזמן שאני מחייך.״ - בכתיבה🧚🏻♀️
