"דניאל מה יש לך?" אמרתי מפוחדת כאשר הוא החזיק את ידי ובהה בעיינים שלי למשך די הרבה זמן הוא היה עצבני כול חדר העבודה שלו היה מבולגן ושבור, שמעתי אותו משחרר צעקה אז ישר עליתי אילו "מי זה לעזאזל!" "דניאל זאת אני" הוא היה נראה טיפה אבל טיפה יותר רגוע ישר שהוא שמע שזאת אני הוא לקח את ידי ודחף אותי כל הקיר לא הבנתי למה הוא עשה את זה אבל פשוט שתקתי ושאלתי אותו👆"אווה את חייבת להפסיק עם זה " הוא צעק ונבהלתי "עם מה?" שאלתי חוששת "עם לשגע לי את הלב והמוח!" "אני לא מבינה" אמרתי "אני אוהב אותך לעזאזל!!" לא ידעתי מה להגיב ההיתי מופתעת. דפיקות הלב שלי פעמו שהוא התקרב אלי ולחש לאוזניי בתבוסה "אני אוהב אותך" ושמעתי אותו מתנשף "גם אני אוהבת אותך" אמרתי בביישנות וחשש ולא הסתכלתי לו בעיניים. בחצי חיוך ישר שהוא שמע את זה הוא הסתכל לי בעיניים והיה מופתע "באמת?" שאל בלחש חייכתי חיוך קטן וליטפתי את פניו "כן באמת" הוא חייך חיוך קורן ולא עברה שנייה והוא הטיח את שפתיו על שפתיי