עיניו נפתחו מצלצול השעון המעורר.
הוא הרגיש את הקור של המיטה מסיט את מבטו במהירות, רואה שלואי לא נשאר לידו למשך הלילה.
הוא קם מהמיטה הזוגית בחדר הגדול, הולך אל השירותים, עושה את אירגוני הבוקר.
הוא התהלך אל חדר הארונות הצמוד אל חדר השינה, פותח את הדלת הלבנה, ומדליק את האור.
חליפה מחויטת בצבע כחול כהה, חולצה שחורה מכופתרת, עניבה שחורה חלקה, שעון כסוף, האחד שלואי קנה לו ליום הנישואים הרביעי שלהם, יום הנישואים לפני שכל הבלאגן התחיל.
הוא הפך את השעון מסתכל על ההקדשה החרוטה עליו, ומחייך לעצמו בעצב.
הוא ענד את השעון, נועל את נעליו השחורות וקושר את השרוכים.
הוא הלך אל המראה מעביר יד בשיערו ומסדר את תלתליו, לוקח את התיק שלו ומפתחות למכונית, מעיף מבט אחרון במראה הגדולה של הכניסה.
רגע לפני שהוא יצא אל עוד יום מתיש, הוא חזר אחורנית, מסתכל על בעלו. לואי היה מקופל בצורת עובר מנסה לחמם את עצמו, כשידיו העדינות חובקות אל חזהו כרית רנדומלית.
דמעות יבשות על פניו, וגם עכשיו כשהוא ישן הוא לא היה נראה שליו. הארי לקח שמיכה וכיסה אותו, מתכופף מול הספה ונושק למצחו של האחר.
"לו אני מבטיח, הכל נגמר עוד שלושה חודשים, אני כל כך מצטער ואני כל כך אנוכי אבל תחכה לי, מה זה עוד שלושה חודשים? עברנו כבר תשעה" הוא לחש, שואף את ריחו של האחר אליו, מנשק שוב את מצחו, מוודא שהוא מכוסה, אבל בכל זאת מדליק את החימום בביתם.
הוא נכנס אל המכונית מתחיל לנסוע אל העבודה, מסתיר כל רגש על פניו עוד בדרך לשם.
עוד שלושה חודשים, וזה נגמר, הוא רק צריך לקוות שלואי באמת יחכה לו, כי הארי ידע טוב מאוד שבלי לואי, הוא ימות.
לואי האוויר לנשימה שלו, ועוד קצת הכל יחזור לקדמותו.
שלושה חודשים.
--------------------------
אתם צריכים אותי חיה בשביל פרקיםシ
YOU ARE READING
Businessman
Teen Fiction"אנשים יאהבו אותך משתי סיבות; אחד יש לך כסף, שתיים יש לך כסף" "תפסיק להיות כזה!" "כזה מה?" "כזה פסימי תראה כמה טוב יש בעולם!" "אני לא פסימי, אני ריאלי. ולא אמרתי שאין טוב בעולם, יש, אבל הוא מועט" "מה שתגיד" "אל תגלגל עליי עיניים" "סליחה, שכחתי שאתה...
