"לואי, מה אתה עושה פה?" היה הדבר הראשון שהמתולתל שאל כאשר ראה את בעלו במשרד שלו, שבוע לאחר מכן.
"גם אני שמח לראות אותך" הוא ענה בעוקצנות, בכאב.
המתולתל ידע שזה לא מקום בטוח, הם נמצאים במקום הכי מסוכן לשניהם.
"לואי, לך הביתה, אני מסיים היום מוקדם ונדבר, אני מבטיח".
"ההבטחות שלך לא שוות כלום" הנמוך ירה, הארי רק עצם את עיניו בכאב על זה.
"אתה כבר לא אוהב אותי?" לואי המשיך.
המתולתל פקח את עיניו, נושף אוויר בכאב, יודע שמהרגע שלואי שאל את זה, פה במשרד שלו, הוא הולך לפגוע בו, והוא שנא את עצמו על זה, אבל הוא ידע שאין ברירה אחרת.
"אנשים יאהבו אותך משתי סיבות, לואי, אחד יש לך כסף, שתיים יש לך כסף"
"תפסיק להיות כזה!" הנמוך צעק, משום מה בטוח שהמילים האלו מכוונות יותר אל הארי מאשר אליו.
"כזה מה?" הוא שאל, מנסה לשמור על קולו יציב.
"כזה פסימי, תראה כמה טוב יש בעולם!"
"אני לא פסימי אני ריאלי, ולא אמרתי שאין טוב, הוא פשוט מועט" הוא אמר, שולט בארשת פניו.
אבל לואי מכיר את בעלו, הם ביחד כבר שש שנים, הוא מכיר כל הבעת פנים של האחר.
"מה שתגיד" הוא גלגל את עיניו הכחולות
"אל תגלגל את העיניים שלך עליי" הוא אמר בטון מזהיר.
"סליחה, שכחתי שאתה 'איש עסקים חשוב' זה לא ייקרה יותר" הוא אמר בלעג, דמעות מתחילות לזרום לאט מעיניו.
"מה זה אמור להביע?"
"כלום"
"לואי!"
"כלום הארולד, פשוט כלום. ואל תרים את הקול שלך עליי יותר" הוא אמר כשקצב הדמעות גבר.
"פאק, לו, סליחה"
"תגוון, נמאס לי לשמוע את זה כל יום מחדש" הוא ירק בארס.
"לואי" הוא קרא בשקט וכאב
"מה?"
'אל תבכה, בבקשה. אל אני אתחיל לבכות בעצמי. אל תבכה. עוד קצת, אני מבטיח עוד קצת והכל יסתדר'
הוא רצה להגיד כל כך, אבל נזכר איפה הם, יודע שהוא לא יכול.
"אני בסוף אאלץ להתעכב, אל תחכה לי לארוחת ערב" הוא אמר והרגיש את הלב שלו מתחיל לכאוב, פיזית לכאוב.
לואי גיחך במרירות, מניד את ראשו מעט וליקק את קצה שפתו, "אני הפסקתי לחכות לך מזמן" הוא אמר, כשהדמעות התחדשו על פניו.
יוצא מהבניינים ונוהג את הדרך המוכרת אל הדירה של נייל וליאם, לא מתכוון לספר להם על מה שקרה כי הוא לא רצה עוד הרצאה על למה הוא צריך לעזוב את הארי.
-----------------
לור איימה עליי להעלות פרק,
אז תאשימו אותהシ
YOU ARE READING
Businessman
Teen Fiction"אנשים יאהבו אותך משתי סיבות; אחד יש לך כסף, שתיים יש לך כסף" "תפסיק להיות כזה!" "כזה מה?" "כזה פסימי תראה כמה טוב יש בעולם!" "אני לא פסימי, אני ריאלי. ולא אמרתי שאין טוב בעולם, יש, אבל הוא מועט" "מה שתגיד" "אל תגלגל עליי עיניים" "סליחה, שכחתי שאתה...
