מה קורה כשהילד החדש מגיע אל העיירה הקטנה שבה כולם מכירים את כולם?
ואילו אנשים חדשים הוא יפגוש שם?
או, שמה עליי לומר, ערפדים?
יונמין, לא להומופובים
אם קראתם דמדומים אתם תאהבו גם את זה, וגם אם לא😉
כל הזכויות שמורות לי (והרעיון הכללי לסופרת של דמדומים)
"מוצ'י, בוקר טוב, קום, תתעורר" סבתא שלי העירה אותי, וניסתה לגרום לי לקום. "לך תתארגן, הכנתי ארוחת בוקר, אתה צריך להיות מוכן ליום הראשון" "אני קם, אל תדאגי, אני לא אאחר, אני לא מהאנשים שנשארים במיטה כל היום, אני גם ככה לא אצליח, עם הסיוטים." עניתי לה במרמור קל. "אוי, מוצ'י אל תדאג, הם גם יעברו, עם הזמן, ועכשיו די לדברים הרעים ולמרמור" היא חייכה אליי. "ואתה אוליי לא מהאנשים שנשארים במיטה אבל אתה לגמריי מהאנשים שמאחרים. יום ראשון ללימודים, אתה צריך לשמוח, לך תתארגן, אני אחכה לך למטה. ואל תאחר" "אוקיי סבתא" קמתי מהמיטה והתחלתי ללכת לכיוון המקלחת.
~~~
אחרי שגמרתי לעשות את השגרת בוקר שלי, הייתי מוכן ליציאה, הסתכלתי פעם אחרונה במראה, ומלמלתי לעצמי "הכל יהיה בסדר". ירדתי למטה לסבתא, "מה יש לאכול?" שאלתי אותה. "פנקייקים לכבוד היום הראשון" היא הראתה לי את הצלחת בעוד היא דוחפת עוד פנקייק לפה שלה. "אוו יאמי, תודה" חייכתי אליה ודחפתי פנקייק לפה. "אני רואה שכן צבעת בסוף את השיער אתמול" "כן, בסוף כן רציתי, אוהבת?" "כן, זה ממש מתאים לך ורוד, זה חמוד" זה היה נראה שהיא רוצה לצבוט אותי בלחי או משהו אבל היא לא ממש יכלה כי היא הייתה עם פנקייק ביד אחת וסירופ ביד השנייה.
~~~
"ביי סבתא, תודה על האוכל היה ממש טעים" אמרתי לה והייתי בדרך לצאת החוצה כשהיא עצרה אותי. "איך אתה מתכוון לצאת ככה? ללכת ברגל?" היא שאלה אותי. "אני מתכוון לקחת אוטובוס" עניתי לה. "שכחת איפה אתה גר נכון? אתה כבר לא בסיאול. אין פה אוטובוסים וקווים. אוליי אחד ביום שמוציא אותך מהעיירה." היא ענתה לי עם פרצוף כמעט מתפקע מצחוק מהטפשות שלי. "אז מה אני אמור לעשות?" שאלתי אותה. "קניתי לך הפתעה. בוא איתי." היא קמה, פתחה את הדלת ויצאה לפני. "טא דה" היא אמרה והצביעה על הרכב הנוסף שעמד עכשיו בחנייה. "זה בשבילי?" אמרתי והסתכלתי על זה בעיניים פעורות. תכננתי לחסוך כסף ולקנות בעצמי אחד, לא ציפיתי שסבתא שלי תקנה לי. "כן זה שלך, תהנה" היא זרקה לי זוג מפתחות ונכנסה חזרה אל הבית.
הסתכלתי על הרכב ועדיין לא האמנתי. היא אשכרה קנתה לי רכב. אומנם לא חדש, ולא משהו ראוותני ונוצץ אבל לגמרי מספיק טוב בשבילי. ויותר מכל, אהבתי שהוא אדום. ולא כמו כל המכוניות הרגילות בצבעים שחור, אפור או לבן.
(זה הרכב)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
נכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע לכיוון בית הספר. זו עיירה קטנה אז זו נסיעה קצרה, 5 דק בערך. הגעתי לבית ספר והחניתי את הרכב שלי בין כל ים המכוניות שהיו שם. נשארתי עוד רגע במכונית, להרגיע את הלב שלי, רק עוד יום ראשון רגיל בבית ספר חדש. לא משהו להילחץ ממנו כל כך. "פייטינג" מילמלתי לעצמי, ויצאתי מהאוטו.
~~~
סוף פרק 2, מקווה שאהבתם! פליז תעשו כוכב😊 כל הסיפור יהיה מנק מבט שונות. לא הכל יהיה מהצד של גימין. תכתבו בתגובות מה אהבתם, הערות, הארות. תמיד אוהבת לקרוא תגובות🤩 מזכירה שיש לי ערוץ יוטיוב, לינק בביו.😁 דרך אגב, יש לי עוד סיפורים שכתבתי. אחד פאנאפיק גמור וכל השאר זה וואן שוטים גמורים. (הוואן שוטים באנגלית והפאנאפיק בעברית.) תלכו לקרוא גם אותם🥰
