𝕐𝕠𝕦 𝕕𝕠𝕟𝕥 𝕜𝕟𝕠𝕨 𝕞𝕖...

~פרק ראשון~

*נ.מ אן*

התעוררתי מכך שאימי פתחה את וילונת החלון שלי וקראה לי לקום.

היום הוא היום הראשון של כיתה יא׳, תכננתי לצאת עם קורה, קאלי ומולי בשבע וחצי, בית ספר מתחיל בשעה שמונה.

למולי יש מחר יום הולדת, אני, קורה וקאלי מתכננות לחגוג לה חגיגה גדולה, לכן זה הולך להיות יום עמוס במיוחד.

שיצאתי לביתה של קורה לאסוף את קאלי ומולי שגרו אחת ליד השנייה נזכרתי לפתע שהיום מגיע אלינו ילד חדש לכיתה.
לא נתתי לזה להטריד את מחשובותי, היו לי יותר מדי דברים על הראש כמו מבחנים, עבודות ,שיעורי בית והכי חושב, היום הולדת של מולי.

הן הגיעו לבית הספר התיישבו בכיתה שלהן
ואז המורה דריה נכנסה לכיתה...
גיגלתי את עייני,  אני לא סובלת את דריה, היא המורה הכי מעצבנת בעולם!!!
לא הכי כיף להתחיל איתה את השנה...
אבל זה לא שהייתה לי בררה /:

מולי וקאלי ישבו אחת ליד השנייה, קורה  וג׳סטין ישבו אחד ליד השני, ג׳סטין זה בן הזוג של קורה, הם ביחד כבר שנתיים ולא נראה שזה יגמר בקרוב :)

ישבתי לבד ושמתי את התיק על המושב השני, כשראיתי שאף אחד לא יושב התחלנו את השיעור.
לפתע קייט מנהלת בית הספר נכנסה ולצידה נער בעל עיינים ירוקות ,שיער מבולגן שמכסה את את חלקית מעינו.
קייט הודיע הודעה:
״היי לכולם בוקר טוב״
כולם בירכו אותה חזרה.
״זה ליאו התלמיד החדש תקבלו אותו יפה" המשיכה.
״אתה יכול לשבת ליד אן״ הוסיפה.
הוא התקדם לעברי והורדתי את התיק מהמושב ופיניתי לו את מקומי, הוא התיישב לידי ואמר ״היי אני ליאו״.
השבתי ״אני אן״ אמרתי ובחיוך, אני לא אשקר הוא נראה טוב.

יצאנו להפסקת צהריים וירדתי לקפיטרה עם חברותי. שאלתי אותן אם ליאו יכול לבוא איתנו להפסקת הצהריים כי הוא ילד חדש והוא לא הספיק להכיר חברים, והן הנהנו בהסכמה.
התקדמתי לעברו ואמרתי לו ״היי״ הוא הרים את מבטו אליי והחזיר ״או היי״.
״אמממ אתה רוצה לבוא לאכול איתי ועם חברותי ?״
שאלתי והסתכלתי מטה.
״לא יודע.... אני לא רוצה להפריע״ ענה ולחיו האדימו.
״מה פתאום״, אמרתי בקול דיי חזק, ״הן נחמדות אתה תיראה״ המשכתי.
הוא הנהן וקם ממקומו והתחיל לצעוד איתי ביחד לקפטריה.
הוא היה נורא ביישן...
ואהבתי את זה, זה היה חמוד.
אכלנו והוא לא כל כך דיבר,אבל אפשר להבין אותו בכל זאת יום ראשון שלו פה...

חזרתי הביתה בידעה שהיום אני הולכת לפגוש את השכנים החדשים שבאו לגור סמוך אלינו.
אהבתי את השכנים הישנים אבל הם היו די מבוגרים אז היו צריכים ללכת לדיור מוגן, ממש התאכזבתי שהם הודיעו לנו את זה...
אני ממש התחברתי אליהם, ההייתי באה אליהם דיי הרבה.

כל היום הייתי בטלפון, עד שהם הגיעו...
שמעתי את דפיקות הדלת ואת הדיבורים מהסלון לא היה לי כוח לרדת אליהם אז פשוט חיכתי שמישהו יקרא לי.
וזה קרה, אחי הקטן מקס קרא לי ואמר שכולם הגיעו ואני צריכה לרדת... גילגלתי את עייני וירדתי.
אבל כשהגעתי למטה לא האמנתי למראה עייני!
————-
אז היי לכולם :)
אני ממש אשמח שתצביעו ותגיבו את דעתכם על הסיפור כמובן שאשמח שתוסיפו אותי לספרייה שלכם :) 3>
מקווה שאהבתםםםםם :)))))) 3>>>>