𝕐𝕠𝕦 𝕕𝕠𝕟𝕥 𝕜𝕟𝕠𝕨 𝕞𝕖...

~אפילוג~

אפילוג

*כעבור 5 שנים*

(נ.מ אן)
וואו היום לפני חמש שנים אני וליאו נפגשנו, אותו היום בו הוא הגיע לבית ספר ואותו היום שגילתי שהוא גר מעלי, אני זוכרת שכשהסתכלתי עליו ראיתי חום אבל ראיתי גם סוד, ידעתי שהוא מסתיר משהו אבל אף פעם לא חשבתי שהוא זאב או שיש בכלל דבר כזה אנשי זאב וגם כשגילתי וגם שלא ידעתי שבשביל האהבה הזאת אני יעשה באמת הכל, אמרו שזה סתם עוד אהבת נעורים אבל בשבילי זה היה אחרת.
והנה אני פה 5 שנים אחרי אני כבר בת 21 ועדיין עם ליאו, עברנו הרבה עוד מכשולים שקשורים לעל טבעי ועוד מכשולים שסתם קשורים אלינו אבל שתינו ידענו שאהבה הזאת תחזיק. להרבה.
אני וליאו כבר גרים יחד יש לנו דירה קטנה באותה שכונה שגרנו לפני. דירה קטנה ואוהבת.

כשקמתי בבוקר ראיתי שליאו לא במיטה וכשקמתי ממנה הלכתי לשרותים לצחצח שיינים ולשטוף פנים והתקדמתי על עבר הסלון הוא היה מסודר ועל שולחן האוכל היו שתיי צלחות עם מזלג בשני צידם ובאמצעם מונחת צלחת קצת יותר גדולה עם ערימת פנקייקים ומייפל שנשפך מלמעלה ממש כמו בסרטים.
״בוקר טוב״ ליאו אצר והתקרב לעברי, חייכתי אליו ונשקתי את שפתיו והוא חייך אלי בחזרה.
שתינו ישבנו בשולחן בעוד קרני אור כתומות נכנסות דרך החלון
״אז...למה כל זה?״ שאלתי
״אממ אני יודע שזה לא היום בו הפכנו לזוג אבל זה היום בו נפגשנו לראשונה ולמרות שבשנים הקודמות לא עשינו עם משהו החלטתי שהפעם כן.״ ליאו ענה וחייך
״פנקייקים נשמע לי כמו דרך מעולה״ אמרתי וחייכתי אליו חיוך גדול
שמחתי שיש לי את ליאו אני באמת באמת אוהבת אותו.
סיימנו לאכול את הפנקייקים וכאשר קמתי לפנות את הצלחת שלי ליאו תפס בידי
״לא לא לא את לא מפנה״ הוא אמר
״מה?״צחקקתי
״לא סיימתי״ הוא אמר
הסתכלתי על השולחן וראיתי שהכל נגמר חוץ מקצת קפה בכוס, חזרתי לשבת.
״אוקיי אז...את זוכרת את היום ההוא שהגעתי לבית ספר ושאלת אותי אם אני רוצה לבוא לשבת איתך ועם חברותייך..אז האמת שלרוב הייתי אומר לא אבל משהו בך נתן לי תחושה....מוגנת, של חום״ הוא מדבר ואני מסמיקה ומהנהת
״ואת זוכרת את היום שגילת... ואני ניסתי להרחיק אותך לגמרי...אבל מהרגע הראשון ידעתי שלא, את לא הולכת לוותר וידעתי שגם אני לא. ומאז שהפכת גם את ידעתי שזו רק ההתחלה.״ אני מחייכת אליו חיוך כל כך גדול שלא יכלתי שאפשר בכלל
״אז היום אחרי כל מה שעברנו בין אם זה רע ובין אם זה טוב אני רוצה להמשיך לעבור איתך... כל החיים״ הוא אומר וליבי דופק כמו משוגע, הוא מזיז את הכיסא ומוציא קופסא קטנה מכיסאו בזמן שקורע ברך ואומר ״אן היינס התינשאי לי?״ ליבי עצר וחיוכי גדל פי שני ברגע אחד צעקתי
״כן! ברור שכן!״ הוא התרוממם וקפץ עלי בחיבוק ואני עליו, התנקנו מהחיבוק והוא שם את הטבעת על אצבעי, הייתי מאושרת.

הגיע הערב וסיפרנו כבר למשפחתי ולכריסטיאנה טד וג׳ון.
אני וליאו ישבנו על הספה והתבוננו בטלויזיה ששידרה סתם תכנית רנדומלית.
״איך זה להיות מאורסת?״ ליאו שאל והסתובבתי וחייכתי אליו
״הכי טוב בעולם, אני שמחה שזה אתה...ולא אף אחד אחר״ ליאו חייך ולחש ״גם אני״ הוא נישק אותי ואני אותו

אני מאושרת והמשכתי להיות כל חיי לאחר מכן.
—————-
אוקיי אז האפילוג מקווה ממש שאהבתם תגיבו אץ דעתכם
נ.ב
ואו תודה רבה לכל מי שהצביע או הגיב או קרא או הוסיף אותי לספרייה שלו, זה שימח אותי כל כך כל הודעה כזו מווטפאד.
אז ושב תודה רבה לכולם!!!
ודרך אגב אני עובדץ עכשיו על סיפור חדש אז אם אתם מעונינים לקרוא אשמח שתעקבו אחרי כד שתדעו מתי הוא יצא.
אוהבת המוןןןןןןן💞💕💞💕💞