𝕐𝕠𝕦 𝕕𝕠𝕟𝕥 𝕜𝕟𝕠𝕨 𝕞𝕖...

~פרק תשיעי~

(נ.מ אן)
ראיתי את כריסטיאנה ואת אחיו הקטנים מבטים אלי במבט מופתע אבל התרכזתי רק בליאו ולא הצלחתי לפענח את מבטו הוא היה לחוץ ומבולבל ושמח ולא ידעתי מה לעשות פשוט עמדתי שם וקפאתי
״את מה?״ ליאו שאל וקם מכיסאו

״אני מצטערת ששיקרתי אבל אני זוכרת ויודעת וליאו זה באמת לא משנה לי.... אני אוהבת אותך״ אמרתי

״את אוהבתי אותי?״ שאל והסתכל אלי
הנהנתי ולחיי האדימו

״גם אני אוהב אותך״ אמר וליבי דפק כמו משוגע

הסתכלנו אחת על השני והסמקתי מאוד עד שכריסטיאנה הרסה את הרגע

״אן את לא יודעת למה את נכנסת״ אמרה
״כריסטי-״ ליאו התחיל להגיד אבל כריטיאנה קטעה אותו
״אתה באמץ אוהב אותה? אכפת לך ממנה? אז תתרחק ממנה, אתה יודע שאני צודקת״
אמרה וקצת כעס בקולה

״כריסטיאנה תקשיבי אני יודעת שאכפת לך מהבן שלך אב-״ התחלתי ונקטעתי על ידי צחקוקה של כריסטיאנה

״הו הוא לא הבן שלי״ אמרה

״מה זאת אומרת?״ שאלתי ומבט מבולבל על פני
״היא לא אמא שלי ואלו לא אחים שלי...זה סיפור כיסוי,הרי לא יכלתי להגיד שזה הלהקה שלי״ אמר ועייני נפערו

״אבל כריסטיאנה כל הדברים האלו לא מפחידים אותי״ אמרתי בטוחה בעצמי

״אן את ילדה את לא צריכה להכנס לדבר הזה זה רק אהבת נעורים את תחוי את זה עם מישהו אחר״ אמרה אבל ידעתי שלא, אני לא הולכת לוותר אליו

״אן אני מבקשת ממך לעזוב״ אמרה והרגשתי שדמעות עומדות בעייני

״אן-״ ליאו התחיל וניסה להתקדם לעברי אבל כריסטיאנה עצרה בעדו

״ביי ליאו״ אמרתי וליבי נשבר. שוב.

״לא, אנחנו נהיה ביחד בסוף אני מבטיח את תראי״ אמר ועייניו נוצצות מדמעות

חייכתי חיוך מזוייף ויצאתי לביתי.

״נשכבתי על מיטתי ונזכרתי שהם אמורים לבוא היום בערב בחג המולד ובכיתי חזק יותר לא ידעתי איך אני הולכת לעבור את זה.

הגיע הערב וכריסטיאנה טד וג׳ון דפקו בדלת אבל ליאו לא היה שם.
אימי פתחה את הדלת וראיתי את כריסטיאנה מחפשת את מבטי, מבטינו נפגשו וגילגלתי את עייני ישבנו לאכול, ואז ישבנו על הספה אני אחי הקטן מקס טד וג׳ון.

מחשבותיי היו רק על ליאו אני לא אשקר אבל ידעתי על זה בערך מאותו יום שה׳כלב הגדול׳ קפץ עלי הבנתי הכל וראיתי אפילו חלק מזה וידעתי שאם זה היה מישהו אחר אז הייתי כל כך מפוחדת אבל עליו סמכתי אומנם הכרתי אותו רק לפני 6 חודשיים אבל זה היה משהו אחר המשכתי לחשוב והרבה עד שאימי קטעה את מחשבותיי.

״מאמי תוכלי בבקשה לעלות לביתה של כריסטיאנה ולהביא לנו את העוגיות שלה? היא שחכה אותן בבית״ אמרה

״אוי נו אני ילך היא באמת לא צריכה״ כריסטיאנה אמרה לאימי והיסתה לקום אל אימי התנגדה.

כל כך נלחצתי כשהבנתי שאני הולכת לראות אותו.

הגעתי לדלת ביתו ודפקתי הוא פתח את דלתו והוא היה יפה כמו תמיד והוא פשוט בהה בי ואני בו ושתקנו.

״אמממ אני צריכה אמ לקח לקחת את העוגיות" אמרתי ושברתי את השתיקה

״הו בטח״ אמר והגיש לי את העוגיות

לפני שיצאתי מהדלת אמרתי ״ליאו...לא היית צריך להישאר בבית״ אמרתי בקול רועד מעצב

״אני יודע אבל לא יכלתי לראות אותך זה כאב. מידי.״ אמר והרגשתי צבטיה בליבי

״ליאו....״ אמרתי אבל הוא קטע אותי

״לא אן, כריסטיאנה צודקת את באמת לא יודעת למה את נכנסת מה שקרה עם ג׳ק זה כלום לעומת מה שמחכה אז בבקשה תשמרי ממני מרחק אני לא מסוגל לפגוע בך״ הוא אמר ודמעות זולגות על פניי
הנהנתי בעצב ובאי רצון ויצאתי מביתו.
—————
הייייייי אז אני רציתי להגיד תודה על 120 צפיות אני יודעת שזה לא מלא אבל זה ככ משמח אותי :)))
תצביעו תגיבו (תוסיפו אותי לספרייה שלכם ;))
וזהו לאב אתכם המון 3>