𝕐𝕠𝕦 𝕕𝕠𝕟𝕥 𝕜𝕟𝕠𝕨 𝕞𝕖...

~פרק שני~

*נ.מ אן*

אני הייתי דיי בשוק....
זה היה ליאו!
אותו ליאו מהבית ספר, האמת שפתאום זה לא נראה כזה רע שיש שכנים חדשים.
הוא הסתכל עליי ואני עליו עד שאימי אמרה
״אן? אתם מכירים?״
השבתי לה ״מה? או כן הוא תלמיד חדש בבית ספר״.
״איזה כיף״ אימו אמרה.

הלכנו לאכול ואז איבדתי כבר עיינין בלהיות איתם אז חתכתי לחדר...
נשכבתי על מיטתי ופשוט הייתי בטלפון עד שדפיקה על הדלת שלי הפריעה.
פתחתי אותה וליאו עמד שם, הוא חייך במבוכה ״היי אממ אמא שלך אמרה לי לבוא לפה״ אמר וצחקק, בעוד לחיו מאדימית.
גילגלתי את עייני, צחקקתי והוספתי ״כן זה נשמע כמו אמא שלי,  אז אתה רוצה להכנס או שנדבר בדלת?" שאלתי במבוכה, הוא גיחך ונכנס.
ישבנו על מיטתי והייתה שתיקה, אבל לא מהשתיקות הטובות האלו מהשתיקות המביכות.
״אז איך בבית ספר? נחמד לא?״ אמרתי ושברתי את השתיקה.
״או האמת שכן הוא באמת נחמד...חוץ מהילדים שם הם לא נחמדים זה בטוח״ השיב חזרה.
״היי אני לא נחמדה?״ שאלתי ועשיתי פרצוף מאוכז.
שתינו צחקנו, ״חוץ ממך״ מנסה לחפה על מעשיו, ״עכשיו זה יותר ברור״ עניתי.
שתינו חייכנו, המשכנו לדבר על המון דברים לא כל כך חשובים עד שהם היו צריכים ללכת /:
די התבאסתי שאימו נכנסה לחדר וקטעה אותנו באמצע השיחה, נורא נהנהתי לדבר איתו.

שכבתי במיטתי והשעה הייתה כבר 1:03.

חשבתי לעצמי שאני כבר צריכה לישון, ממש מאוחר.
מחר יש בית ספר אבל שקעתי במחשבותיו עליו, עד בערך 3:00 .

היום היום הולדת של מולי!
כמובן שיצאנו מוקדם, יש היום ירח מלא וזה הכי יפה.
החלטנו שנעשה לה את המסיבה בטבע או יותר נכון במקום ה״סודי״ שלנו, האמת שאף אחד לא מגיע לשם אף פעם אז אחרי בית ספר אני קאלי וקורה הולכות לשם.

הגענו לשם בערך בחמש וחצי והתחלנו לארגן הכל.
״זהו זה נראה מושלם״ קאלי אמרה.
״רגע״ קורה השיבה ולקחה עוד שוקלד, צחקנו ״היי מה אתם רוצים היה שם יותר מדי״ היא הוסיםה בחוצפה וצחקה.
הזמנו את מולי בשש וחצי ואמרנו לה שאנחנו רק נביא לה מתנות ונברך.
מולי ״לא״ רוצה משהו כזה אבל שלושתנו יודעות שכן (;

השעה כבר שש ועשרים ומולי אמורה לבוא כל רגע.
התחאבנו בשיחים וברגע ששמענו אותה נכנסת קפצנו וצרחנו ביחד:
״מזל טובבבבבבב״
היא קפצה בבהלה ולאחר מכן צחקה ברוח גדול.
חיבקנו אותה חיבוק ענק.
השעה כבר הייתה תשע אז מולי הודתה לנו ״תודה בנות, אתן החברות הכי טובות שאפשר לבקש״.
חיבקנו אותה עוד חיבוק וסדרנו את כל החטיפים והשטויות.
הם הלכו הביתה, אני הודעתי שאני אשאר פה
לחשוב קצת...
ישבתי שם דיי הרבה זמן ופשוט בהיתי בטבע היפה.
הירח היה כל כך יפה וגדול, מחשובותי פשוט הציפו אותי.
לפתע רעש קטן קטע את מחשובותי, שמעתי רעש מהשיחים, קמתי מהמקום במהרה.

צעדתי על רגלי ושאלתי ״מי זה?״
אף אחד לא ענה.
אז הנחתי שזה חתול שנתקע בשיחים לכן התקדמתי להוציא אותו משם אך שנייה לפני שנגעתי בשיחים קפצה עלי חיה מוזרה וזה כל מה שזכרתי מאותו ערב.

קמתי במיטה שאני לא מכירה ובבית שאני לא מכירה קמתי בבהלה כשראיתי את חולצתי קרועה בצידה. התיישבתי על המיטה וניסתי להבין מה קרה אם זה היה חלום? או שזה קרה ומה קפץ עלי בכלל אבל מחשבותי נקטע שדלת החדר נפתחה ולהפתעתי ליאו עמד שם
הסתכלתי עליו במבט מוזר ״ליאו? מה אתה עושה פה?״ שאלתי ״זה הבית שלי״ אמר וצחקק
״רגע אז מה אני עושה בבית שלך?״ שאלתי
״אממ אתמול קפץ עלייך אממ א- כלב גדול וראיתי אותך וכבר היית מעולפת אז פשוט לקחתי אותך הביתה״
״ושמעתי שהמשפחה שלך לא בבית אז הבאתי אותך לפה״
״או וואו תודה״ ״אין בעד מה״ הוא ענה וחייך סובבתי את ראשי וראיתי מזרון ליד המיטה והבנתי שהוא ישן שם כנראה...

״טוב נראלי שאני ילך בכל זאת אני צריכה להתקלח וזה״ ״אה ברור״ הוא יצא מהחדר ושחזר הביא לי את הנעליים נעלתי אותם ויצאתי מביתו וירדתי לביתי.
———————
אזזזז מה אתם חושבים שיקרה אחר כך(תגיבווו)
ותצביעו אתם לא יכולים אפילו להבין עד כמה זה חשוב לי :)