𝕐𝕠𝕦 𝕕𝕠𝕟𝕥 𝕜𝕟𝕠𝕨 𝕞𝕖...

~פרק חמישי~

(נ.מ ליאו)
התנתקנו מהנשיקה והזזתי את שערה מפניה והיא צחקקה,הרגשתי כל כך מאושר
עד שנזכרתי בהכל והבנתי שאני ישבור לה את הלב אם נהיה יחד.
  אף פעם לא הייתי בזוגיות וזה לא שלא רציתי פשוט לא אהבתי באמת אבל עם אן...
זה אחרת אני מרגיש כל כך טוב איתה ואני לא רוצה שהרגע הזה יגמר. לעולם.

(נ.מ אן)
הוא הזיז את שערי מפני וחייכתי אליו אני הרגשתי כל כך שמחה איתו,הוא גרם לי לשכוח מכל בעיותי.
הרגשתי כל כך טוב,הרגשתי באמת באמת שמחה,עד שהוא עזב את ידי והתרחק צעד אחורה
״ליאו? הכל בסדר?״ שאלתי
״כן... אממ אן אנ אני מצטער אבל אני לא יכול,אני פשוט לא יכול״ הוא ענה וסערת רגשות התחוללה בבטני
״מה זאת אומרת ע- על מה אתה מדבר?״ שאלתי בדאגה
״זה אסור אני כל כך מצטער ותאמני לי שאני רוצה את זה יותר מכל דבר אחר ואני כל כך מצטער״ ענה ודמעות צצו בעיני
הסתובבתי יצאתי מביתו וטרקתי את הדלת
הגעתי הביתה ונשכבתי על המיטה ופשוט בכיתי ואני אפילו לא יודעת כמה זמן
אני יודעת שהכרנו רק חודשיים אבל עדיין זה הרגיש אחרת אבל ידעתי שהוא אמר את האמת ובאמת הוא לא יכל אבל לא ידעתי למה אבל זה לא עיינין אותי באותו רגע הדבר היחדי שידעתי זה שהלב שלי לא הולך להישבר,לא שוב.

(נ.מ ליאו)
אן יצאה מביתי והתמלאתי ברגשות אשם אני באמת הייתי שמח איתה היא גרמה לי להרגיש כל כך כל כך טוב וידעתי שאני חייב להיות איתה.

ירדתי לביתה ודפקתי בדלתה,שמעתי את צעדיה מתקרבים לדלת וכשהיא פתחה את דלת הבית עייניה היו אדומות ופנייה רטובות הרגשתי כאילו תקעו לי סכין בבטן,היה לי כל כך קשה לראות אותה ככה ולהבין שזה בגללי.

הבטתי בה והיא בי אבל זה לא נמשך להרבה כשהיא טרקה את דלת הבית,לא יכולתי לוותר על זה אז דפקתי שוב והיא פתחה את הדלת.
״מה את רוצה ממני?״ שאלה בכעס

״אן...תקשיבי יש דברים שאת לא יודעת ואת לא יכולה אפילו להתחיל להבין זה הרבה יותר מסובך ממה שאת חושבת״ עניתי

״אז בוא תסביר לי,אני מקשיבה״ ענתה

התסכלתי למטה ועניתי
״אן... אסור לי אני באמת באמת לא יכול״

״אם כך אין לך מה לעשות פה״ ענתה ודמעות בעיינה

״אן...״ אמרתי אבל נקטעתי על ידי דלת ביתה שנטרקה בפני.
עליתי לביתי וראיתי את כריסטיאנה ג׳ון וטד
הם עמדו והסתכלו עליי
״היי איפה הייתם?״ שאלתי
״ליאו.....״ כריסטיאנה אמרה
״מה שראית באותו יום עם אן זה לא סתם מתבגר זה יותר מזה״ הוסיפה
״למה את מתכוונת?״ שאלתי בלחץ
״תתכונן הולכת להיות לנו דרך ארוכה״ ענתה
נאנחתי וכל אחד הלך לחדרו.
אפשר להגדיר את זה כיום הגרוע בעולם.

עבר כבר שבועיים שהמצב היה נורא מביך.
התחמקתי מאן ואני די בטוח שגם היא ממני
לא ראינו אחת את השני ואני לא אשקר זה היה קשה מאוד,אבל ידעתי שזה לא משנה אני לא יכול לפגוע בה.

סיימתי את הבית ספר ויצאתי הביתה,בדרך הביתה הייתי בטלפון ובדקתי את כל שיעורי הבית שיש לי להיום אבל שנייה לפני שהגעתי הביתה נתקעתי בה,באן.
״אוי סליחה״ אמרה והרימה את מבטה עליי
התבוננתי בעיינה הכחולות ומילה לא יצאה מפי ופשוט הסתכלתי עליה.
״ביי״ ענתה והמשיכה ללכת
״רגע אן״ אמרתי בלי לחשוב
היא הסתובבה ושאלה ״מה?״
״אני מצטער אני לא מפסיק לחשוב עלייך זה קשה כל כך ואת יודעת מה? תשכחי מהכל תשכחי מכל מה שאמרתי״ אמרתי והייתי בשוק מעצמי,התקרבתי עליה ונשקתי אותה אבל הפעם לא שכחתי מהבעיות ההפך זה כל מה שהעסיק אותי אבל ידעתי שזה לא הולך להיות קל אבל אני לא הולך לוותר עליה.
——————
אז זה הפרק מה אתם חושבים? :)
לאב יו 3>
תצביעו ;)