~קייסי~
כל העולם מסתחרר, אבל אני כבר רגילה זה.... איך אפשר שלא אחרי שעושים לך את זה כל שבוע?
כל פעם לוקחים אותי לבדיקות מתישות, במטרה לגלות לאן עד כמה אני חזקה.
כמה נזק אני יכולה לגרום.
עד כמה מפלצתית אני.
כל פעם קושרים אותי לאותו שולחן מתכת ושמים לי את אותה הקסדת מתכת שמכבידה על היכולת שלי לחשוב ולזוז.
זה נגמר כעבור כמה דקות אבל אני מרגישה כאילו עברו שעות.
כשאני חלשה ובלי יכולת לחשוב או לזוז, האנשים בשחור תופסים בשני ידי וגוררים אותי במסדרון התחוב לעבר החדר שלי עם הכיסא הצהוב.
ככה זה כל שבוע.
אני רק הניסוי שלהם.
לא אמורים להיות לי רצונות.
אנחנו מגיעים והם זורקים אותי על הרצפה וסוגרים את דלת הברזל.
אני שוכבת על הרצפה המטונפת באפיסת כוחות ומחכה שכל העולם יפסיק להסתחרר.
אני כמעט בטוחה שאני מדמיינת את זאק מביט בי, לא ראיתי אותו שם קודם אבל אולי זה בגלל שאני חלשה ומסוחררת.
העולם משחיר.
אני פוקחת עיניים והדבר הראשון שאני רואה זה את זאק.
"יופי. התעוררת."
הוא מקים אותי בכוח ודוחף אותי החוצה.
רגע, משהו חסר.
העולם, הוא רועש מידי.
אני מכסה את אוזניי עם ידי.
אני מבינה בבהלה שהפעם הם לא נתנו לי אטמי אוזניים.
אוי לא.
אסור לך לאבד שליטה, אני פוקדת על עצמי.
בית היתומים, הם רוצים שהוא ייהרס.
אל תתני להם את זה.
הם המפלצת לא את.
אבל אני לא יכולה לשלוט בזה.
זה חזק מידי.
אני נופלת על ברכיי
אני לא צורחת אבל זה לא משנה.
הכל רועד ואני רואה איך בית היתומים, הבית שלי, נסדק.
כל הילדים... כל האנשים... אסור לך.
תשתלטי על עצמך!
בדיוק שאני חושבת לוותר, להשלים עם הגורל האכזר, דמות מטושטשת מופיעה לידי.
היא מושיטה לי משהו צהוב, ואני לוקחת את זה, שמה באוזניים ונושמת עמוק.
אני מביטה שוב לעבר הדמות ורואה שזה זאק.
הוא מביט בי במבט של תיעוב ופחד, איך אפשר להאשים אותו אבל?
אני מביטה סביבי ורואה יתומים נאספים בחוץ ומביטים בי במבטים של פחד.
אני עומדת שם חסרת אונים.
זאק טופס לי ביד ומושך אותי פנימה.
אני נגררת חזרה לחדרי.
זאק דוחף אותי לחדר, נכנס וסוגר את הדלת.
הוא מסתובב חזרה אליי ואני רואה שיש בידיו סכין.
"אתה... הולך להרוג אותי?", אני שואלת בפחד.
"תלוי", הוא עונה.
"אתה פוחד ממני?", אני שואלת.
"לא", הוא עונה.
התשובה שלו מפתיעה אותי.
"אתה לא חושב שאני מפלצת? שאני מבעיתה?"
"למה את שואלת אותי? זה משנה לך?"
"אני...", אני משתתקת וחושבת שניה, "אני לא יודעת."
"את בהחלט נראת כמו מפלצת", הוא אומר לי ואני משפילה מבט, "אבל, מראה יכול להטעות", במילים אלה הוא יוצא מהחדר ואני מביטה בדלת וחושבת על מה שהוא אמר.
YOU ARE READING
פרויקט K.C
Acciónחמש תקריות וכל אחת יותר נוראית מהקודמת. היא יתומה אבל מסוכנת. כל מי שפוגש אותה מת. ועכשיו היא צריכה לברוח ולהוכיח לה ולעולם שהיא לא נוראית ושאפשר להתמודד איתה.
