~זאק, שעה קודם~
"זאק, בוא איתי", אומר אחד החיילים הבחירים יותר ואני בא אחריו.
אנחנו נכנסים לחדר מבודד והוא מתחיל לדבר, "לקחו עכשיו את קייסי לבדיקה השבועית שלה, אנחנו כל הזמן עוקבים אחרי היכולת שלה ונראה שהיא גדלה. אנחנו רוצים לנסות משהו ולבחון את עוצמת ההרס. בעוד כשעה בערך קח אותה לחצר. זה עלול להיות קצת מסוכן אז אם אתה רואה שזה יוצא משליטה תיתן לה את אלה", הוא מושיט לי זוג אטמי אוזניים צהובים שנראים פשוטים להפליא.
אני מהנהן ומכניס את אטמי האוזניים לכיס.
~הווה~
אני מטייל במסדרונות וחושב על מה שנאמר לי שעה קודם.
הם ידעו שזה הולך לקרות.
הם לא ניסו לעצור את זה.
ואז ללא אזהרה אני מתחיל לחשוב עליה, היא לא עשתה את זה מרצון.
היא ניסתה לשלוט בזה גם עם זה כמעט עלה לה בחייה.
משהו לא בסדר.
אני מביט מסביב ושם לב שאני באזור לא מוכר.
לעזאזל.
אני מתחיל ללכת לכיוון שאני חושב הגעתי ממנו, ואני ושב טועה.
אני הולך במסדרון ולפתע אני שומע קולות מתווכחים מחדר, אני עומד להמשיך אבל אז אני שומע על מה הם מתווכחים, עליי.
"הנער הזה הורס יותר מידי דברים, אני מציע להפטר ממנו".
"מאיפה בכלל היו לו אטמי אוזניים?", "תיאו נתן לו, אדוני."
"הוא הפר פקודה רשמית. תמצאו אותו ותטפלו בו, ובקשר לנער, תמצאו אותו ותביאו אותו אליי."
"כן אדוני", הם אומרים ואני ממהר לפנות כדי שהם לא יראו אותי.
אני מתכונן לברוח אבל אני נתקל בחייל, "זאק, נכון?" הוא אומר, "כן" אני אומר ומנסה להישמע כרגיל, "מה אתה עושה כאן? זה לא האזור שלך", הוא אומר, "אני אממממ הלכתי לאיבוד..." אני אומר מבויש.
החייל מהסס ואני חושב לרגע שהלך עליי אבל אז הוא מחייך ואני נרגע.
"בוא אני אלווה אותך לאזור שלך", הוא אומר, ואני מחניק אנחה.
הוא מחזיר אותי למסדרון שממנו באתי, אני מודה לו וחוזר לחדר הברזל.
אני חייב לברוח.
אסור לי לתת להם להרוג אותי, אבל כדאי שאני אקח איתי גיבוי, מישהי מספיק חזקה כדי לגרום לבית יתומים להתמוטט.
אני פותח את הדלת ורואה אותה מתכווצת בפינה.
אני אגרום לה לבטוח בי.
אני רק צריך את עזרתה לברוח.
אני אחזיק אותה קרוב אליי למקרה שהם יתפסו אותי אז אני איים עליה.
היא מסוכנת, אבל הם יותר.
"אנחנו בורחים. קדימה." אני אומר, ומוריד את כל הציוד ממני.
היא מביטה בי במבט המום.
"אין זמן", אני אומר ומתחיל לאבד סבלנות, "הם עוד מעט ימצאו אותנו קדימה!".
היא מהנהנת וקמה בשיא המהירות, היא פותחת את החלון היחיד בחדר, זה שממנו היא כל הזמן בורחת והיא יוצאת החוצה.
אני בא בעקבותיה, זה קשה בגלל שהשארתי את האביזרים שלי מאחור אבל בסופו של דבר אני מצליח.
אני מחכה עוד טיפה בגג, למרות שהיא רוצה להתקדם.
אני שומע אותם מדברים, "איך הם הצליחו להימלט?! אני דורש שתמצאו אותם! קדימה הם בטח לא הספיקו להתרחק!"
אני טופס ביד שלה ומושך אותה כמה שיותר רחוק מבית היתומים.
היא מחייכת ומתחילה לרוץ ולדלג בין הגגות, היא נראת שמחה, היא באמת מאמינה שהיא סוף סוף חופשיה, היא טועה.
הם תמיד יהיו בעקבותיה אבל אני לא אומר דבר.
אני נותן לה לטעום את הטעם המתוק של החופש גם אם הוא אשליה.
************************************
בבקשה אל תהרגו את זאק. אני יודעת שהוא מתנהג מגעיל אבל חכו ותראו, אה כן ואני אשמח גם עם לא תהרגו אותי 😅💜
YOU ARE READING
פרויקט K.C
Aksiyonחמש תקריות וכל אחת יותר נוראית מהקודמת. היא יתומה אבל מסוכנת. כל מי שפוגש אותה מת. ועכשיו היא צריכה לברוח ולהוכיח לה ולעולם שהיא לא נוראית ושאפשר להתמודד איתה.
