קבוצת תמיכה |Vkook, Namjin, Yoonmin

Chapter 3

נקודת מבט ג'אנגקוק:
"היי לכולם, שמח מאוד לראות אתכם שוב." ג'ונהון הפסיכולוג התחיל לדבר.
עכשיו זאת הפגישה השנייה שלנו, אחרי שהראשונה הייתה לא ככ מוצלחת.
למה לא ככ מוצלחת?
כי אני חושב שאמרתי דברים שלא הייתי צריך להגיד. הדבר האחרון שאני צריך זה אנשים שחושדים, בגללם אני אאבד לגמרי את המשפחה שלי...
כולנו ישבנו במעגל חוץ מאחד שאיחר.
"סליחה על האיחור" יונגי עמד בפתח הדלת מתנשף וקד. "הכל בסדר" ג'ונהון חייך אליו, וסימן לו להתיישב.
"לא שכחתי לך לגבי הראפ שהבטחת לנו" ג'ונהון ציחקק, "אני מאוד סקרן" המשיך עם חיוך.
"גם אני!!" טאהיונג קרא בקול. הוא כזה חמוד.
יונגי הקריא לנו את הראפ [סורי, אני לא עד כדי כך מוכשרת כדי לכתוב ראפ.[לא שאני מוכשרת בכללי אבל נבליג לי על זה] אז בשביל לא להביך את עצמי נדמיין ראפ נדירר כי בכל זאת... זה פאקינג יונגי.], זה היה ממש יפה.
היה קשה לפספס את המילים הקשות והעצב שבראפ. אבל איכשהו הוא גם שמח.
כי הוא הצליח. הוא לא עבר את זה לגמרי אבל הוא כן יכול להגיד שזה בעבר שלו. שלא עוד.
לעומתי, שאני לא מצליח לעבור הלאה, ועוד יותר נוראי זה שלא רק שאני לא מצליח לעבור את העבר, אני לא מצליח לעבור גם את ההווה..
ואני לא מתכוון להסביר. לאף אחד.
ג'ונהון פתח בשאלה של איך עבר עלינו היום? שאלה פשוטה נכון? בשבילי היא לא.
ג'ין מיהר לדבר ולשתף. הוא נראה אחד שאוהב לחפור, גם בפגישה הראשונה הוא היה ככה.
הוא התחיל לספר על זה שאחרי שהוא גמר את הלימודים שלו באוניברסיטה, הוא עשה זמן איכות עם אח שלו. הוא התלהב מזה מאוד כי אין לו הרבה זמן, והוא לא יכול לבלות הרבה עם אח שלו בגלל האוניברסיטה והעבודה.
"במה אתה עובד?" נאמג'ון שאל אותו.
הוא מיד השפיל מבט, אבל מהר מאוד הוא הרים את ראשו ואמר, "אני מלצר..."
ראיתי את הוסוק מסתכל עליו וג'ין חייך אליו טיפה בעצבות.
"מה אתה לומד?" הפעם ג'ונהון הוא זה ששאל אותו.
"רפואה" ג'ין ענה בגאווה.
"וואו" נאמג'ון מיהר להגיד מופתע.
"וואו?" ג'ין הרים גבה.
"אני מתכוון, אתה לומד רפואה, גם מלמד את אח שלך, מממן את שניכם, ואת כל זה אתה עושה ממלצרות?! וואו." הוא הסביר את עצמו.
אבל יש משהו שהוא לא יודע...
"כן.. הייתה לי עד לא מזמן גם אממ... עבודה צדדית כזה, אבל אני בערך הפסקתי איתה ועכשיו אני עובד הרבה יותר שעות כדי לכפות על זה.." ג'ין גירד בעורפו.
"מה הייתה העבודה הצדדית שלך? ולמה עזבת אותה? אם הצלחתם להתקיים מזה, זה מעולה. למה שתעזוב עבודה שהמשכורת שלה טובה?" הוא שאל אותו. סקרן הבחור.
בכל מקרה, ג'ין היה מאוד מובך, "אני... אני לא ממש אהבתי את העבודה הזאת.. לא רציתי לעבוד בה מלכתכילה" ג'ין השפיל מבט שוב.
יואו עכשיו גם אני סקרן.
"אפשר להעביר נושא?" הוסוק לפתע שאל.
מה?
"אממ הוסוק, צריך להתאזר בסבלנות. צריך לתת לכולם פה את המקום שלהם לדבר ולשתף.." ג'ונהון הסביר בחיוך.
"אתה לא מבין.. הוא רוצה להעביר נושא.." הוסוק מלמל.
"כן, אני אשמח להעביר נושא" ג'ין סוף סוף הרים את ראשו ואמר מעט מובך.
"אה אוקיי, מישהו אחר שרוצה לשתף איך עבר עליו היום?"
"אני יכול" קול עמוק אמר.
זה הוא. הנער עם השיער הכחול. פעם שעברה עניתי אליו קצת רע... בכל זאת, הוא לא אשם שהוא לא יודע כלום. אני חשבתי אולי לבקש ממנו סליחה אבל אין לי אומץ בכלל.
"תודה טאהיונג" ג'ונהון אמר וסימן לו לדבר.
"אממ" הוא התחיל בהיסוס, "היה לי היום יום לא ממש פשוט... אני" הוא הפסיק לדבר.
"הכל בסדר טאהיונג, אתה לא חייב לספר ואם אתה רוצה בכל זאת לספר אנחנו נשמח ונחכה לך כמה זמן שתצטרך" ג'ונהון אמר. הוא תמיד יודע מה להגיד זה פשוט מדהים.
"תודה.." טאהיונג לחש והשפיל מבט, "אתמול אח שלי הרגיש ממש לא טוב וההורים שלי היו איתו כל הלילה בבית חולים, היה לי מאוד קשה לישון כי הייתי מודאג...ובבוקר... בא אלינ-" הוא התחיל להגיד משהו אבל התחרט ואמר משהו אחר במקום, "אני החלטתי שאני הולך לחפש עוד עבודה" הוא סיים.
"במה אתה עובד?" ג'ימין שאל אותו. "אני עובד בפאב" הוא אמר.
"אתה גם עובד וגם לומד, איך אתה תוכל לעבוד בעוד עבודה? יש לך זמן לזה?" נראלי זה המשפט הכי ארוך שג'ימין הוציא מהפה שלו עד כה.
"אממ אני אסתדר" טאהיונג גירד בעורפו בחוסר נוחות.
"טאהיונג זאת החלטה מאוד חשובה, אל תעמיס על עצמך." ג'ונהון אמר לו. טאהיונג השפיל את מבטו ובגלל שאני יושב לידו אני חושב שאני היחידי ששמעתי שלפני שאמר תודה לגונהון הוא מילמל לעצמו "אני חייב..."