קבוצת תמיכה |Vkook, Namjin, Yoonmin

Chapter 7

נקודת מבט ג'ימין:
היום יש עוד פגישה של קבוצת התמיכה.
אני מרגיש שהדבר הזה לא עוזר לי בכלל, הוא כל כך מיותר.
מיום ליום ההרגשה שלי רק מידרדרת והופכת לנוראית יותר.
פעם פלאשבקים מהעבר היו באים אליי והייתי חוטף התקפים בגלל זה, אבל במשך כמה שנים הם הפסיקו.
לפני כמה ימים היה לי פלאשבאק שגרם לי להתקף חרדה שבסופו איבדתי את ההכרה.
מצאתי את עצמי שוכב על הרצפה בחדר עם כאב ראש קטן בגלל שדפקתי את ראשי.
הכל קרה כל כך מהר.
רגע אחד אני עומד מול הארון הפתוח בחדרי, רוצה לבחור בגדים בכדי להיכנס למקלחת.
וברגע אחר אני כבר על הרצפה מבולבל.
לקח לי כמה רגעים ואז הבנתי מה קרה.. הפלאשבקים חזרו. נקווה שזה היה חד פעמי כי הדבר הזה נוראי ומפתיע משום מקום.
הרמתי את הטלפון שלי המצלצל וראיתי שיחה מטאהיונג.
לא עניתי, לקחתי בגדים ונכנסתי אל המקלחת כדי להירגע. לא קרה לי שום דבר מיוחד היום, אבל ההרגשה הזאת. ההרגשה הנוראית הזאת שרודפת אותי.
נכנסתי אל המקלחת, נותן למים החמים לפגוש את גופי הקר ולשרוף אותו מהחום.
אפילו יש בי תקווה קטנה שאקבל כוויה, אך המים לא מספיק חמים בשביל זה.
החדר התמלא באדים שהקשו על ראייתי ואפילו על נשמתי, אבל ככה זה תמיד.
אני מתקלח הרבה זמן כי אלו הרגעים שאני הכי אוהב, כשהמים זולגים על גופי.
מצד אחד מקלחת זה מרגיע, ומצד שני לא.
כי שם כל המחשבות משתלטות.
מהר מאוד טבעתי במחשבותי וראיתי דם בכל מקום, סגרתי את ידית הברז ונפלתי על הריצפה מתנשף.
"סו יון?" קראתי בלחץ.
לא. אתה סתם הוזה. תצא מזה. ג'ימין הוא לא פה, תצא מזה בבקשה.
דמעות החלו לזלוג על פני בעוד שאני ממשיך להתנשף בחוזקה.
נשענתי על הקיר הקר והסדרתי את נשימותי לאט לאט.
הוא לא באמת פה...

----

נקודת מבט ג'ין:
"מממ ג'יני" הוא לא הפסיק לנשק את צווארי בזמן שאני מוזג יין ללקוחות.
"מתי אתה מסיים לעבוד?" הוא המשיך ועבר לנשוך את תנוך האוזן שלי, "אני רוצה אותך" הוא לחש אל תוך אוזני בחושניות והמשיך בשלו.
"א-אני מסיים ע-עוד שעתיים" אמרתי טיפה מגמגם.
"בוס!" הוא הרים יד כדי למשוך את תשומת הלב של הבוס שלי שבמקרה גם החבר הכי טוב שלו, והבוס שלי החזיר לו סימן.
"בוא בייבי, אתה גמרת להיום" הוא החזיק חזק בידי ולקח אותי אל המחסן הריק של היינות.
"מממ" הוא התחיל לנשק את צווארי וסימן אותו בסימנים כחולים, "אתה כזה טעים" המשיך בזמן שאני קופא במקומי.
זה לא שאני לא רגיל לזה, אבל כל פעם מחדש ההרגשה לא משתפרת. כל פעם מחדש אני מפחד.
"בייבי אתה כזה יפה היום" הוא התחיל להוריד לי את הסינר באיטיות ואז עבר לחולצתי באגרסיביות.
הוא הוריד את החולצה שלו גם והדביק אותי על הקיר.
רק פחד יש בעיניי. כמו תמיד, רק מחכה שזה יגמר.
"אל תפחד יפה שלי" הוא ליטף את הלחי שלי ונשך את שפתיו.
"אני אשתדל לא להכאיב לך יותר מידי היום, יש לך מחר משמרת בוקר" הוא חייך ועבר לפתוח את החגורה שלי במהירות.
משם אני כבר לא צריך להגיד מה קרה.
"ג'ין אתה בסדר?" לפתע שמעתי קול והבנתי שהתעמקתי יותר מידי במחשבותי.
פני רטובות מדמעות, ואני מסתכל סביב כדי לראות מה לעזאזל קורה פה ואיפה אני.
אני נמצא בתוך מעגל עם כמה אנשים שנועצים בי מבט מודאג... שיט, קבוצת התמיכה.
"ג'ין?" ג'ונהון המשיך בדאגה.
"כן כן אני בסדר" מיהרתי למחות את דמעותי
"אתה בטוח?" הפעם זה לא היה ג'ונהון ששאל אותי.
העברתי את מבטי אל הקול שבה מהכיסא לידי, זה היה נאמג'ון.
"כן, אני לגמרי בסדר" התנהגתי כאילו לא מצאתי את עצמי לפתע בוכה במקום שלא היה לי מושג שאני נמצא בו מרוב שטבעתי במחשבותי.
ג'ונהון החליט להמשיך מאיפה שהם הפסיקו, אך גם הפעם לא יכלתי להקשיב.
העבר שלי פשוט רודף אותי, לא נותן לי מנוחה.