אני שונא אותו! אני חושב ... // לארי סטילינסון

💚פרק שלושה עשר💙

הייי אנשיםםם
אני יודעת שרובכם (יותר נכון כולכם) רוצים לרצוח אותי כרגע בגלל הפרקים הקודמים, אז אני מצטערת. (לול)
בכל מקרהההה אני ניסיתי להתאפק ולא לכתוב פרק בשביל להשאיר אתכם במתח אבל כמובן שלא יכולתי. כי אני חלשה🥲 וגם כי אני טיפה חוששת לחיי
בקשה אחת קטנה: לפני שאתם קוראים, תוכלו להגיב לי אם התמונה של הפרק היא גיף? ואם לא האם תוכלו לומר לי איך לשים גיף כתמונה לפרק? אני ממש נואשת.
יש לכם מזל שאני בצום אז יש לי הרבה זמן פנוי
בכל מקרה תהנו!
בלו💙

נ.מ לואי

״-ברכות לזוג המאושר! מאחל לכם דרך צלחה!״ הארי אמר עם החיוך הכי מזויף שראיתי בכל חיי. הוא הסתובב מהר והלך לכיוון המושב שלו, לקח את התיק מכיסא והתיישב רחוק מהמקום הקודם בו היה. רחוק ממני. היילי ואני צפינו בכל זה. ״לואי אני ארצח אותך! למה עשית את זה לעזאזל!?!״ היילי צעקה/לחשה לי. ״אלינור באה אליי והתחילה לדבר איתי על שמועה שהופצה שפלירטטתי עם הארי. היא התחילה לקרוא לי גיי ואני ממש לא מוכן לצאת מהארון עדיין אז שיקרתי ואמרתי שיש לי חברה... את היית הראשונה שראיתי.״ אמרתי, מסתכל על הרצפה. ״אוי לואי... היית צריך פשוט להתעלם.אני מבינה, אבל שזה לא יקרה שוב״ היא אמרה בהחלטיות. הנהנתי במרץ.״אל תדאגי אין לי שום עניין בזה שאנשים יחשבו שאני ואת יוצאים״ אמרתי. היא נתנה לי מכה. ״שתוק אני מציאה!״ היא אמרה, מרימה את האף שלה למעלה. צחקתי טיפה והחזרתי את מבטי לכיתה. עיניי תפסו את הארי, יושב בקצה הכיתה, מאחוריי בליאם פיין וזאין, החברים שלו. הוא משחק בטלפון והם מנסים לדבר איתו ללא הצלחה. ״תגידי מה הקטע עם הארי? הוא נראה כועס.״ שאלתי לפתע. החיוך נמחק מפניה של היילי. ״אה אמממ.. אני א-״היא התחילה לומר אבל נקטעה בברוטליות על ידי המורה לספרות. ״בוקר טוב תלמידים! סליחה על האיחור, כולם לשבת במקומות״ היילי הסווה את פניה אל המורה ואחר כך אליי. היא חייכה חיוך מאולץ ואמרה ״למורה הזה בהחלט יש תיזמון מוזר! אני אדבר איתך אחר כך!״ היא רצה במהירות למקום שלה והתיישבה שם, מותירה אותי מבולבל ומובך, כי עכשיו כל העיניים עליי מכיוון שאני עומד מול הכיתה בזמן שהמורה מחכה שאפנה לה את המקום. ״כן מר טומלינסון? יש לך משהו להגיד לכל הכיתה לפני שאני מתחילה את השיעור?״ המורה אמרה בספקנות. ״לא... סליחה המורה״ מילמלתי והלכתי במהירות למקום שלי, מסתכל על הריצפה ולחיי מאדימות בפעם המיליון להיום. אבל הפעם האדימות לא נובעת מהקרבה של אדם מסוים, אלא מהריחוק.

................................................................................

נ.מ הארי

המורה מדברת. היא מדברת על עבודה שתינתן לנו בהמשך השנה אבל אני בקושי מקשיב. המחשבות רצות בראשי. אני מנסה להבין מה אני מרגיש בנוגע לכל הדבר הזה. איכשהו אני לא מאמין לזה, לא קונה את זה שלואי והיילי ביחד. אולי זה בגלל שאני עדיין תולה את תקוותי אבל משהו אומר לי שזה שקר. אני מריץ את הסצנה בראשי.