״כי אני דיי שונא אותך״
״שונא זאת מילה חזקה, אתה לא חושב?״
........................................................................
לואי שונא את הארי.
לואי, התלמיד מחונן שחביב על כולם. הוא נראה מושלם לולא הפרט הקטן שדואג להסתיר מין העולם שבחוץ. והוא...
שלום חמדמדים שליייי (אני באמת באמת שוקלת לקרוא לכם ככה בקבוע🤔) בואו נפתח את הפרק עם תודה ענקים ומסיבית על פאקינג 200+ הצבעות ו2K צפיות!!!!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ליטרלי משוגע ואין גאה ממני בהישג הזה! זה נשגב מבחינתי שאנשים *אשכרה* קוראים את השטויות שאני כותבת. כאילו רציני, אני מאוהבת לכם בצורה. רק לפני שבועיים אני הודעתי לכם על 100+ הצבעות ועל אלף צפיות. אני מתה עליכם. אזזז מגיע לכם פרק מיוחד כי אתם מיוחדים. הערה קטנה, בכל פעם שאני ארצה לשים מרכאות בתוך מרכאות אני אשתמש במרכאות מיוחדות, (אלה- "במקום אלה-״) זה יהיה פרק ארוך אז תתכוננו חמדמדים!! בלו💙
נ.מ הארי
״אני לא גיי״
אני לא יודע למה אבל מהמשפט הקטן הזה הדם שלי רתח. קפצתי את הלסת שלי. לואי ראה את התגובה שלי ונרתע טיפה לאחור. היה לו מבט מפוחד בעיניים. סובבתי את ראשי בחזרה לכיתה. רואה את היילי ואלכס מחזירות את המבט שלהם לספר הלימוד במהירות, מבט שלפני שניה היה מכוון אליי ואל לואי. קפצתי את אגרופי וסרקתי את הכיתה. ראיתי שגם ליאם וזאין מסתכלים עליי ועל לואי ואז מיד מסובבים את ראשם לכיוונים שונים. גילגלתי עיניים. אני לא יכול לקבל רגע אחד של פאקינג שקט? ״המורה אני יכול ללכת לשירותים?״ שאלתי, מפנה את כל תשומת הלב של הכיתה אליי. המורה הסתכלה עליי בבילבול והנהנה. יצאתי מהכיתה, טורק את הדלת מאחורי. למה אני ככ מעוצבן? בגלל שהוא שיקר לי ואמר לי שהוא לא גיי? המשכתי ללכת במסדרונות לכיוון מגרש הפוטבול. אני שומע ילדים מתלחששים מאחוריי, מוסיפים לי פיסות מידע חסרות במוחי.. אירועי הבוקר מתרוצצים בראשי הכואב. הושטתי יד לכיוון הכיס שלי, תופח עליו מבחוץ בשביל לוודות שהמשאף שלי שם. אין לי שום כוונה לחטוף עוד התקף אסתמה בלעדיו. אני שומע צעדים מאחוריי ורואה את לואי עוקב אחרי. גילגלתי עיניים והגברתי את הקצב. הוא נמוך מאוד אז גם ככה הוא לא בקצב שלי ועכשיו אין לו סיכוי לתפוס אותי. אני מתחיל ללכת מהר יותר כשאני שומע אותו רץ מאחוריי וקורא בשמי. אני טועה אם זה יקרה עוד פעם היום,שמישהו קורא אחרי במסדרון של הבית ספר המחורבן הזה. אני הולך בלי לדעת לאן עד שאני לא רואה את לואי מאחוריי. אני עוצר, טיפה מתנשף. אני מסתכל סביבי ורואה את המסדרון הצדדי שבו נמצא הלוקר שלי. וזה היה אחד הצעדים הכי מטומטמים שהיו לי כי גם הלוקר של לואי שם. וכמובן שלאחר כמה שניות אני שמעתי את הקול היחידי שאין ברצוני לשמוע כרגע.
