אני שונא אותו! אני חושב ... // לארי סטילינסון

💙פרק עשרים ושניים💚

שלום חמדמדים שלייייי
הבטחתי שאני אכתוב פרק ארוך ומיוחד לכבוד 400 הצבעות, (עכשיו הרבה יותר, ליטרלי 489, אלוהים שישמור איך אתם עושים את זה?) ואני כמובן מקיימת את ההבטחות שלי.
סליחה על הפרק הקודם, אני יודעת שהוא היה עצוב אבל לדעתי הוא היה חשוב כי הוא בעצם נתן לכם יותר גישה להארי ולאיך הוא מרגיש. ושוב, תודה ענקית ובלתי מוסברת על 400+ הצבעות. אתם לא יודעים כמה זה משמח איתי ונותן לי מוטיבציה להמשיך. אתם פשוט מדהימים חמדמדים שלי, כל אחד ואחת מכם.
מקווה שתהנו!
בלו💙

נ.מ הארי

אני בוכה.
אני פאקינג בוכה מול לואי.

לא רק דומע בקטנה, אשכרה בוכה.
כאילו פול און דמעות ונזלת והכל.

אני יושב בחדר המוזיקה, על הרצפה. אני על ברכי, (ידוחים תפסיקו עם הראש הכחול הזה/💙) ראשי מושפל למטה ותלתלי מכסים את פניי. שזה כמובן דבר טוב בהתחשב בעובדה שאני בוכה מכוער (ugly crier/💙).
וכמובן, לואי מולי, מסתכל עליי.

הוא בטח בשוק. אני לא חושב שמישהו חוץ מהמשפחה שלי ואולי החברים שלי ראו אותי בוכה. והינה אני, בוכה מול הקראש שלי. אני פאקינג מגוחך.
אם ללואי אי פעם היו רגשות כלפי, בטח עכשיו כבר אין לו.

למה לעזאזל זה קרה? למה נתתי לזה לקרות?

״הארי...?״ הוא שואל בשקט.

אני לא עונה לו. אין לי איך לענות לו.

אני שומע אותו מתקרב אליי, ולאט לאט אני מרגיש ידיים קטנות עוטפות אותי. לואי מצמיד אותי אליו בחיבוק הדוק ושם את ראשי על חזהו. ידיו קטנות אך מספיקות בשביל עטוף אותי, ומגעו עדין ורך.
הוא מניח את ראשו על שלי.

המחווה הקטנה הזאת גרמה לי לפרוץ עוד יותר בבכי.

מה לעזאזל אתה עושה לי לואי טומלינסון?

...........................................................................

נ.מ לואי

הוא בוכה. אשכרה בוכה.
(וואי שניהם סתומים לאללה נשבעת. כן, הוא בוכה, לא צריך לחזור על זה שמונים פעם/💙)

גבו רועד, תלתליו מכסים את פניו. קולות היפחה שנשמעות מפיו שבריריות. איך זה קרה?

״הארי?״

הוא לא עונה. ברור שהוא לא עונה, הוא לא יכול לענות, הוא בוכה. אני כזה מטומטם.

אלוהים יודע מה הביא אותי בסופו של דבר להתקרב אליו ולחבק אותו.

הצמדתי אותו אליי חזק כאילו פחדתי שאם לא, הוא יתנדף. הנחתי את ראשו על החזה שלי והשענתי עליו את ראשי.

לאחר כמה שניות של חיבוק מצידי, הארי לקח את ידיו ועטף את גופי בהם. הוא החזיק אותי חזק כאילו עכשיו הוא האחד שמפחד להרפות, מפחד לשחרר.