💚פרק עשרים ושלושה💙

622 60 117
                                    

הייי חמדמדיי וחמדמדותיי!
היום יהיה לנו עוד פרק ארוך לכבוד 500 פאקינג הצבעות! אני בחיים לא חשבתי שאני אגיע לכזה הישג, הייתי בטוחה שזה היה מהפאנפיקים שלא מקבלים הערכה או צפיות, אבל הינה אנחנו! תודה רבה! אני לא יכולה להגיד את זה מספיק. סליחה שזה לקח לי מלא זמן לעלות את הפרק, פשוט קשה לי לכתוב פרקים כאלה ארוכים. אבל זה לא יעצור אותי מלהעלות לכם פרקים ארוכים!
מקווה שתאהבו חמדמדים!
בלו💙

נ.מ לואי

״לואי אני חושב שאני מאוהב בך״

״מה!?!״ נשמעה צעקתי ברחבי החדר, אך היא הייתה משולבת עם צעקתם של, מי אם לא, חברי לספסל הלימודים.

אני והארי סובביו ראשים לכיוון הדלת הפתוחה של חדר המוזיקה שבה עמדו היילי, נייל, ליאם וזאין.

״מה- ממתי אתם פה?״ אמר הארי וגירד בעורפו במבוכה.

״בערך מהקטע שבו סוף סוף פתחת את הפה שלך ואמרת ללואי את מה שכל אדם עם עין אחת מתפקדת היה יכול לראות״ אמרה היילי עם חיוך רחב על שפתיה.
״הגענו לפה כי ג׳יימס התקשר אלינו ואמר לנו לשחרר אתכם כי זה לא בסדר״ אמר זאין ברוגע.

כולם נראו נינוחים למדי -טוב, אולי כולם חוץ מהארי- אבל אני הייתי נסער.מה אני אמור לענות לכזה דבר.

השקט שרר בחדר וראיתי את הארי מתפתל באי נוחות בזמן ששאר המבטים בחדר נעו בין שוק טוטאלי (אני ונייל) לבין גיחוך ניצחון (היילי וליאם) לבין דאגה מסויימת (זאין).

״אתה מה?!?״ נייל צרח. הוא קולט לאט מסתבר.

הארי פלט נשיפה. ״אני מאוהב בלואי״ .

״וואו״ נייל אמר במבט מאוכזב בזמן שהיילי וליאם הסתובבו אליו בבת אחת והושיטו אליו את ידיהם בסינכרון מושלם.

נייל גילגל עיניים והוציא מהכיס שלו שני שטרות של חמישה פאונד מכיסו. הוא הושיט אותם להיילי וליאם ורטן באי רצון.

״אתם התערבתם על זה?!״ שאל הארי בכעס.

״דאמ מתולתל צ׳יל״ נייל אמר (מי זוכר את פרק שמונה?/💙).
״היילי ואני התערבנו עם נייל שלואי יקבל ממך ווידוי אהבה היום ונייל אמר שאין סיכוי״ ליאם אמר בחיוך.

זאין הרים יד ואמר ״לי לא היה שום קשר לזה״.

החדר שקט שנית. היילי הייתה הראשונה שדיברה.
״אוקיייייי זה מתחיל להיות מביך. אני חושבת שזה הקיו שלנו לעזוב אתכם, זוג יונים, להתראות!״ היא דחפה את הבנים החוצה וסגרה את הדלת מאחוריה.

אני והארי שוב נשארנו לבד.

״לואי?״ הארי שאל לאחר דקה של שתיקה. ״אתה בסדר? אתה עומד פה בלי לזוז כבר שלוש דקות״ הוא אמר וגירד בעורפו במבוכה.

אני שונא אותו! אני חושב ... // לארי סטילינסוןWhere stories live. Discover now