אני שונא אותו! אני חושב ... // לארי סטילינסון

💙פרק עשירי💚

מתחביביי: להעלם לשבועיים ואז לעלות פרק בלי שום אזהרה😗😗✨🧚‍♀️
הייי אנשימיםםםם
התגעגתם? כי אני כןןן😝
כבר איזה שבועיים לא עלה פרק אבל לאחרונה ירד לי הלחץ בלימודים אז אולי יעלו יותר פרקים השבוע.
אגב, אני כותבת את הפרק הזה ב23:40 סווו רוב הסיכויים שהוא יהיה חרא.
וכמובןןןן תודה רבה רבה וענקית על כמעט אלף קוראים של הפאנפיק!!!!! ואנחנו גם סופר דופר קרובים ל100 הצבעות!!! תודה תודה תודה!!! זה ככ משמח אותי❤️
טוב אז אני לא אחפור יותררר,תהנו🥰
בלו💙

נ.מ לואי

אומייגאד למה הוא חייב להיות כזה מעצבן!!
בכל פעם שאני מנסה לפתח איתו שיחה נורמלית הוא כאילו מתעקש להתנהג כמו הקלישאת ״באד בוי״ שהוא. אני לא מאמין שדיברתי איתו, ועוד הבטחתי לעצמי שאני מתעלם ממנו. אני אמרתי את זה ממש לפני שהוא התנגש ב-
אוי לא.
לא לא לא לא לא לא לא!
יכול להיות שהוא שמע את זה? ברור שהוא שמע את זה.
אוי אני ככ דפוק! איך יכולתי לפשל ככה?? אוקיי להרגע, אולי הוא לא שמע את זה. יכול להיות שהוא לא הבחין בכלל שדיברתי! יכול להיו- ״לואי!! למה אתה ממשיך ללכת? הכיתה ממש פה, מאחוריך״ נייל קטע את ריכוזי. ואז הבנתי שהייתי ככ שקוע במחשבותיי שלא שמתי לב שחלפתי על פני הכיתה. הסתובבתי לאחור ועיניי ישר תפסו זוג עיניים אחרות.
ולצערי הן לא היו אלה של נייל. הן היו ירוקות. ״כן לואי, על מה אתה חושב ככ הרבה?״ הארי אמר בטון חצוף ״עסוק במחשבות עליי?״ הוא אמר עם הגיחוך המפורסם שלו על הפנים. ״שתוק סטיילס״ אמרתי והסתכלתי למטה, מתחמק מהעיניים שמביטות ישר בי. אני שונא שהוא מסתכל עליי, אני מרגיש חוסר שליטה על הגוף שלי. אני מסמיק, הרגליים שלי מתחילות לרעוד והבטן שלי מתמלאת בפרפרים.לעזאזל עם הרגשות המעצבנים האלה.
״למה לשתוק לואי? כי אתה מרגיש חולשה כל פעם שאתה שומע את הקול שלי?״ הארי אמר ושם את גב ידו על מצחו, משעין את ראשו טיפה לאחור. (נווו אתם יודעים למה אני מתכוונת! כאילו הוא מתעלף מהרעיון? עזבו/💙). כן סטיילס, זה בידיוק מה שקורה. ״טוב שתיכם סתמו! המורה הזאת גם ככה משוגעת והיא לא אוהבת את העובדה שאתם מאחרים, אז אתם מתעקבים עוד יותר בגלל שאתם רוצים לפלרטט אחד עם השני?״ נייל לחש/צעק והצביע על הדלת הסגורה של הכיתה, מרמז על זה שאנחנו גם צריכים לשמור על השקט. העיניים שלי נפערו לגודל קערות ותקעתי בנייל את המבט הכי מאיים שיש לי, שוב, מתחמק מעייניו של הארי. ״אנחנו לא מפלרטטים״ אני והארי אמרנו באותו זמן, מסתובבים את ראשנו אחד אל השני ויוצרים קשר עין. נייל צחק ״או אוקיי סורי, טעות שלי.יאללה להזיז תתחת הלבן שלכם לכיתה!״ הוא סיים את המשפט בטון שרמז שהוא לא יסבול עוד דקה איחור. גילגלתי עיניים ״דאמ בלונדי צ׳יל״ ("damm blondie chillll"/💙) הארי אמר. הסתכלתי עליו בגועל. למה אני מאוהב בדפוק בזה? נכנסתי לכיתה, מתלווה במבטים שאני מקבל מהתלמידים האחרים. אני שונא את כל הצומת לב הזאת. לעומתי, זה היה נראה כאילו הארי נהנה ממנה. הוא חייך אל כולם והלך בביטחון. התיישבתי ליד התיק שהיה נראה כמו האחד של נייל, מקווה בכל ליבי שזה באמת שלו ונושף בהקלה כשאני רואה את נייל מוריד את התיק מהכיסא ויושב לידי. הארי התישב בשולחן מאחורי, נשען קדימה וקירב את פיו לאוזני, גורם לצמרמורת לעבור בגופי. ״נסה להתרכז בשיעור ולא לחשוב עליי כל הזמן״ הוא אמר בחיוך. רעיון עלה במוחי. שתיים יכולים לשחק במשחק הזה. הסתובבתי אליו ושמתי על פניי חיוך פלרטטני, נושך את שפתי ו״בוחן״ אותו. קירבתי את פני כדי שניהיה כמה סנטימטרים אחד מהשני. העיניים של הארי נפערו והוא התרחק מראשי, סומק מתחיל להבנות על לחיו. התקרבתי שוב ואמרתי ״תמשיך לחלום שבאמת אכפת לי ממך הארי״. התרחקתי ממנו באיטיות, מוריד קצת את החיוך ומשאיר אותו בצורה של גיחוך. הארי היה בשוק. טוב אני לא מאשים אותו, התנהגות כזאת היא בהחלט לא אופיינית לי.״טוּ שה לואי״ הארי אמר בחיוך קטן (טוּ שה= ביטוי שמשתמשים בו בדיון או וויכוח. כאשר מישהו אומר לאחר ״טוּ שה״ הוא מחמיא לו על ניצחון ומודיע על תבוסתו בכבוד/💙). שלחתי אליו הנהון קטן, מאשר שאנחנו בסדר. באמת היינו בסדר. לא כעסתי יותר, להפך, הייתי משועשע מהתגובה של הארי, אומנם הפרפרים בבטן שלי התגברו והרגשתי שאני כבר מסמיק אז מהר סובבתי את ראשי. התישבתי חזרה ישר במקומי והסתכלתי על ידיי נותן ללחיי להאדים. הנחתי לחיוך להגיע על שפתי ונשכתי את שפתי התחתונה. ״לא מפלרטטים אה?״ נייל -שמסתבר שהיה עד לכול מה שקרה- אמר. הוא חייך חיוך מתגרה. ״אויש נייל תהיה בשקט״ אמרתי ודחפתי אותו טיפה. הוא צחקק וסובב את ראשו בחזרה למורה, שהספיקה להעביר לכולם נאום על משהו... אבל לא הקשבתי. כמו שהארי אמר, קשה להתרכז בשיעור שאתה חושב על מישהו אחר כל הזמן. במיוחד כשלמישהו הזה קוראים הארי סטיילס.
..................................................................................
נ.מ הארי.
״נסה להתרכז בשיעור ולא לחשוב עליי כל הזמן״ אמרתי בחיוך. ראיתי את הצמרמורת עוברת בגבו. ככ קל להציק לו. לואי הסתובב, ואני ציפיתי לראות את אחד מהמבטים הכועסים שלו. אבל להפתעתי, על פניו היה חיוך מתגרה ופלרטטני. הוא נשך את שפתיו וסרק את גופי. החיוך לאט לאט ירד מפניי וסומק החליף אותו. הוא התקרב אליי ואני מיד התרחקתי. מה הוא מתכוון לעשות?... הוא התקרב שוב ואני קפאתי. הסמקתי כמו מטורף. ממתי יש לו כזאת השפעה עליי? הרגשתי כמו ילדה מתבגרת שרואה את הסלבריטאי קראש שלה בפעם הראשונה. ״תמשיך לחלום שבאמת אכפת לי ממך הארי״ . הלסת שלי נשמטה. זה באמת קרה עכשיו? הוא התרחק ממני באיטיות עם גיחוך על פניו. ממתי לואי מתנהג ככה? הרגעתי את עצמי במהירות מקווה שהאדימות על פניי כבר לא ככ מורגשת. ״טוּ שה לואי״ אמרתי וחייכתי טיפה. לואי הנהן והסתובב לאחור מהר. נשפתי בהקלה ונשענתי לאחור על משענת הכיסא. מצד העין שלי יכולתי לראות את נייל מסתכל עליי ועל לואי ונראה משועשע. סובבתי מיד את ראשי בשביל שהוא לא יראה את הפרצוף המאדים שלי, ועיניי תפסו את היילי (התגעגתם אליה? כי אני כן/💙) מסתכלת עליי ועל לואי בפרצוף מופתע ומבולבל. ״מה קרה פה עכשיו״ היא אמרה ללא קול. ״אין לי מושג״ השבתי לה, מדגיש את צורת ההגיה שלי בשביל שיהיה לה יותר קל להבין. סרקתי את החדר ושמתי לב שכולם מסתכלים עליי ועל לואי. אני שונא את כל צומת הלב הזאת. מיהרתי לקום ולברוח מהכיתה, משאיר תלמידים, חברים, מורה וקראש אחד בשוק.
מה קורה לי?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הלוווו? אתה ככ מאוהב הארי🙄
מה חשבתם? האם אתם הולכים לרצוח אותי גם הפעם? נקווה שלא.😀🥲
מה תרצו לשנות? מה תרצו שהוסיף? תרגישו חופשי לכתוב לי בתגובות או בפרטי.
שאלה: מישהו יודע איך שמים גיף כתמונה?
פלוססס אני מזכירה שאם עובר על מישהו זמנים קשים שיפנה אליי. אני תמיד פה.
מקווה שכולם בסדר ושכולם שותים מספיק מים ואוכלים טוב. אתם עזרתם לי ממש והעלתם לי חיוך על הפנים לא פעם ולא פעמיים אז בבקשה! אם יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילכם בבקשה תגידו לי!❤️❤️❤️
אוהבת עד הירח וחזרה,
בלו💙